אם אני בעבודה ואין לי זמן להתפלל ואני רוצה להתפלל יחיד , העיקר של היחיד זה העמידה נכון

1. ה` שפתי תפתח...`, כך צריך לומר.

2. העיקר הוא העמידה עם ברכות קריאת שמע שלפני העמידה. ברכת יוצר אור. אהבת עולם. ברכת אמת ויציב. עד גאל ישראל ואחר כך יש להתכיף את תפילת העמידה. רצוי מאוד לפנות זמן להתפלל גם פסוקי דזמרה, שהכל נכלל בכלל התפילה בין אם זה ביחיד בין אם זה בציבור.

3. יש תיקון לזה כמו לכל דבר. תשובה הכוללת חרטה, וידוי, וקבלה חזקה לעתיד, יחד עם צום כיפור מכפר על עווןן זה. למקוה יש גם עניין, ורבי נחמן אמר שעם זה יש להתחיל.

4. מפורש בתורה בספר ויקרא פרק יח, שמשכב זכר הוא מכלל האיסורים שחייבים עליהם כרת, ולגבי העניין השני הוא נדרש בתורה שבעל פה על הפסוק כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, >למים אחרונים ישנו טעם על פי הפשט, לנקות את הידיים לפני ברכת המזון, אבל הקבלה מטעימה זאת בנתינת חלק לצד הרע, שלא יקטרג על הסעודה. המצוה מקיימים בכך שנוטלים את אצבעות הידיים במים מתוך כלי, ואני מצרף בזה הלכות מים אחרונים מדברי הבן איש חי זצ"ל: [א] קודם ברכת המזון יזהר ליטול מים אחרונים לתוך הכלי, כי מים אחרונים חובה, אפילו אכל פת בלבד, דיש בזה טעם גדול על פי זוהר הקדוש, ודברי רבינו האר"י ז"ל, בשער טעמי המצות פרשת עקב, וכתוב שם בעת נטילת מים אחרונים יחבר ארבעת האצבעות לבד, והגודל לבד, וישפיל אצבעותיו כלפי מטה:

[ב] יזהר שיהיו מים האחרונים מעט, ולא ירבה בהם, כי המה חלק הסטרא אחרא, ואם ידיו מזוהמות הרבה מן התבשיל, וכן פיו ושפמו, שצריך להם מים הרבה ברחיצתם, טוב שירחצם קודם נטילת מים אחרונים, אדעתא לאכול עוד אחר כך, ויהיו אלו כמים אמצעים, וכן יעשה אחר שירחצם יאכל חתיכת פת מן השלחן, כדי שלא תהיה נחשבת רחיצה ההיא למים אחרונים, ואחר שיאכל חתיכת הפת וכיוצא, יטול מים אחרונים מעט, ויברך ברכת המזון:

[ג] אין נוטלין מים אחרונים על גבי קרקע, אלא בכלי, ואם אי אפשר למצוא כלי, יטול על גבי עצים או על הרצפה, דאין רוח רעה שורה על הרצפה כמו ששורה על גבי קרקע, וגם מים אמצעיים שנוטלין בין חלב לבשר, גם כן צריכין כלי:

[ד] אין נוטלין בחמין שהיד נכוית בהם, ויש אומרים צריך שיהיו צוננין ממש, ונכון להזהר בזה, ויש מי שאומר שצריך שיהיו ראויים לשתיה, שלא יהיו מרים או סרוחים, גם צריך שיהיו באים מכח גברא, ואם עבר ולא נטל מים אחרונים, יטול אחר ברכת המזון, ואם אין לו מים, יטול בשאר משקין ואפילו ביין, כיון דאין לו ליטול בענין אחר:

[ה] צריך ליטול עד פרק של האצבעות, כן כתבו הפוסקים ז"ל, ונראה לי שצריך ליטול עד פרק השלישי וראש פרק השלישי בכלל, דכן נראה מלשון רבינו הרש"ש ז"ל בסידור, שכתב יכוין בנטילת י"ד פרקי ימין וכו`, יעוין שם, משמע דהנטילה היא לי"ד פרקים, והכי מסתברא:

[ו] צריך להזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון אפילו בדברי תורה, ורק פסוקים אלו יאמר אותם אחר מים האחרונים קודם ברכת המזון, והם מזמור אלהים יחננו ויברכנו כולו, וטוב לצייר במחשבתו בצורת המנורה, ואחריו יאמר פסוק אברכה את ה` בכל עת וגו`, ויכוין לגרש הסטרא אחרא העומדת על השלחן, ואחריו פסוק סוף דבר הכל נשמע וגו`, ופסוק תהלת ה` ידבר פי וגו`, ופסוק ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה, ואחר כך וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה`, ויכוין סופי תיבות זה השלחן אשר נה"ר, ויברך ברכת המזון בעינים סגורות כתפילת העמידה, וישים יד שמאל כנגד החזה, ויד ימין על יד שמאל, ויברך בכונה, דהסטרא אחרא עומד שם לקטרג עליו, אם לא יברך בכונה: 6. א. עבודה זרה, ב. ברכת השם [שלא לקלל], ג. שפיכות דמים, ד. גילוי עריות, ה. גזל, ו. על הדינים שישפטו בין אדם לחבירו, ז. איסור אכילת אבר מן החי. y>הישיבות בהם לומדים על פי רוב בחורים רווקים הרי שכמעט מאז ומעולם השאיפה העיקרית הייתה שהם יעסקו אך ורק בתורה עד נישואיהם. הסיבה לכך הייתה, שבגיל זה מתעצב אופיו של האדם פחות או יותר, הרצונות שלו, והשקפתו. לכן המגמה הייתה שמבנהו הפנימי של היהודי יתעצב ויתגבש מתוך לימוד התורה. לא תמיד זה התאפשר אך גם לפני יצירת המושג "ישיבה" כפי שהיא קיימת כיום היו מעין ישיבות ובתי מדרש בהם למדו בחורים תורה, כל היום או רובו. אברכי כולל זה מושג שהתחדש בדור באחרון.

גם בדורות שעברו היו הרבה נשואים שהקדישו את כל יומם ללימוד התורה, אך החידוש של דורנו זה הוא ההיקף הרחב של התופעה. הסיבה לתופעה זו, והיא גם אחת הסיבות לסירוב המוחלט לצמצם את היקף עולם הישיבות של הבחורים, היא שהעם היהודי היה תמיד מתקיים באיזון בין אלו שלמדו לאלו שעסקו בפרנסה ועבדו. כלל העם עבד אך שבט לוי הם למדו תורה נטו.

אליהם הצטרפו אנשים מעטים מכל שבט שהקדישו את כל זמנם ללימוד התורה. זה קיים את עם ישראל. זה היה טוב שגם הסך הכללי של העם למד תורה וקיים מצוות רק הוא לא הקדיש את כל זמנו ללימוד. ה"קצת" של כולם וה"הרבה" של שבט לוי הצטרפו לכדי הקיום של העם. כיום ששלדאבונינו העם היהודי ברובו אינו מכיר בתוך אורח חייו השוטפים מושגי יהדות בסיסיים, חייבים להקדיש מתוך כלל עם ישראל רבים יותר שיקדישו את כל זמנם ללימוד התורה.

אחרת כולנו נסבול ללא הבדל בין המגזרים השונים. שהתורה היא המקיימת את העם, זו אמונה שכל עם ישראל החזיק בה במשך אלפי שנות קיומו עד השלוש מאות שנה האחרונות. בהצלחה - מנשה ישראל