הלכות ומנהגים
טהרה לנפטר
- כ"ז אדר א' התשע"ו
שאלה
מדוע עושים טהרה לנפטר, הרי המת הוא אבי אבות הטומאה?
תשובה
שלום וברכה
אעתיק לך את דברי אחד מרבותינו הראשונים הלא הוא בעל ספר כלבו סימן קיד
כתב הבעל המלמד ז"ל וז"ל נאמר ונשאל למה החמירה תורה בטומאת מת שהנוגע בנבלה או בשרץ יטהר ביומו והנוגע במת יטמא שבעה ימים כאלו מגע המת דבר מרוחק, והלא קבורת מת מצוה גדולה עד שהקבלה אמרה שמת מצוה דוחה שאר מצות זו תמיה גדולה על שתי מצות שהן סותרות זו את זו והלא מגעו מצוה גדולה וטומאתו חמורה באה להזהיר האדם שלא יגע במת ועוד צריך להתבונן בחבוב מצות קבורת המת והלא אם יקבר הגוף או לא יקבר הכל הולך אל מקום אחד, ונשיב להשיב על שתי השאלות הקודמות נאמר שחבוב קבורת המת הוא לשני טעמים האחד על דרך מדה טובה והוא שישא אדם פנים למי שנהנה ממנו כמו שבא בתורה ללמד מדה טובה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו (דברים כג, ח), וכן ראוי שלא יתועב הגוף אחר שהנפש גרה בו, והלא תראה האדם כשיחרב ביתו, יחמול עליו ולבו יכאב אם יהיה למחראות וכן קשה לנפש כשתראה הגוף מתבזה ועל דרך זו אמרו קשה רמה למת כמחט בבשר חי, והדמיון הזה דמיון במציאות הקושי לא בדמותו וכן בא על דרך זה חבוב קבורת הגוף ושאר הכבוד הנעשה לו במותו והוא כחבוב תשמישי קדושה שהן נגנזין, מצורף אל זה שקרובי המת מוצאין נחמה בכבוד ההוא כמו שבא הכתוב (איוב ב, יא) לבא לנוד לו ולנחמו תחלה לנוד ולבסוף לנחמו והטעם השני והוא החזק והצריך לאמונתנו בתחיית המתים כי אלו היו משליכין גוף האדם המת כאחת הנבלות היו בני אדם אומרים נמשל כבהמות נדמו ולא היו מקבלין אמונת התחיה כמו שהן מקבלין עם קבורתו בראותם כי יבנו לו בית וילבשינו וכ"ש בראותם כי יקברוהו אצל אבותיו ובני משפחתו להיות עתידים לעמוד יחד בני המשפחה ולקיים זאת האמונה ההכרחית נכתב בתורה מה שבא בקבורת האבות ובקפדותם במקום קבורתם ושכבתי עם אבותי, ורבותי ז"ל אמרו על זה למה האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל אמר רבי פלוני דברים בגו אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קטז, ט), נמצא שהכונה היא לאמונת התחיה לחזק האמונה הזאת אמרו עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ולא על כל אדם אמרו רק על הצדיקים, ועל הדרך הזה היא ההקפדה ברוב כבוד גופות המתים, ולפי שלא יתעה האדם ברוב הכבוד הנעשה למת ושלא יעלה בלבו כי הוא המכוון באדם אמרה תורה שהנוגע בו יטמא שבעה ימים להשיג הכונה ולדעת כי לא בשוקי האיש ירצה כי אין הרצון הראשון בגוף כי אם בנפש הנשארת ועונה מכפר השם באחרית ולא יעיר כל חמתו לכלות הנפש לפי שסבת העונות היה הגוף והוא נושא העונות לשאול תחתית שהם הטמאות בנפש באמת כמאמר הכתוב (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו', ולכן הנוגע בו יטמא שבעה ימים לדעת ולהבין שמגעו היה ככלי טמא, ולפי אמונה זו נהגו לומר בשעת הקבורה והוא רחום ודע והבן כי לפניו בא ויזכור כי בשר המה ורוח הולך ולא ישוב (תהלים עח, לט), והוצרך לומר בו ולא ישוב בטבע עד עת התחיה שישיבהו ה' בגבורתו כדרך שאר הנפלאות עד כאן, עוד טעם אחר על ענין טומאת המת שהפליגה התורה בענין טומאתו ידוע כי ענין הטומאה ענין בזוי והמאסת הדבר כל זה להראות שכל מה שנתיקר הגוף בעוד נפשו בו לא נתיקר רק לכבודה אשר תשכון בקרבו אך אחרי הפרדה ממנו יחשבוהו ככלי אין חפץ בו כ"מ.
בהצלחה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il