שאלות וקושיות כלליות - איתן

אני כותב את הנקודות הבאות לאחר שיחה עם חבריי היקרים יהודה וסיון, שאיתם שוחחתי לאחרונה על מצבי האמוני. לי אישית קשה מאוד עם כמה נקודות בכתובים, שאותן אני רואה כמתנגשות וסותרות זו את זו. בדרך, אפרט על עוד מספר דברים שקשה לי איתם. לא מדובר ברשימת מכולת המפרטת את כל הספקות שלי. בנוסף, הרשיתי לעצמי "לדבר פתוח", מכיוון שאני מרגיש שכדאי שאומר את כל הדברים העיקריים שעל ליבי מבלי לצנזר או לנסות שלא לפגוע. זה חשוב לי מדי. תודה על ההקשבה. נצא לדרך: הרהורים על ספר דברים, ועל הטיעון המקובל לאמיתותו ההיסטורית של מעמד הר סיני ע"פ המתואר בספר מלכים ב`, כ"ב, בוצע בתקופתו של יאשיהו בדק בית מקיף בבית המקדש. במהלכו, נמצא ספר דברים שנשתכח מישראל לחלוטין. המלך יאשיהו מזועזע, כמובן, מהגילוי. בפרק כ"ג מתואר כיצד חוגגים את הפסח כהלכתו, לראשונה מאז ימי השופטים וכל ימי ישראל ומלכי יהודה. תיאוריית הקונספירציה גורסת שהספר לא באמת הלך לאיבוד, ושמדובר בספר שנכתב באותה תקופה כדי לאפשר ולהקל על ביצוע של כמה רפורמות שהיו נוחות ליאשיהו. ישנם כמה נושאים שבאמת זוכים להתייחסות משמעותית רק בספר דברים: ריכוז הפולחן במקדש, למשל. בספר דברים נמצא פעמים רבות את הביטוי "במקום אשר יבחר ה"`, היכן שבחומשים אחרים לא מצוין שהאל מעוניין בקביעת מקום ספציפי אחד לפולחן. בנוסף, מושם דגש על חוקים שוויוניים יותר, הומאניים יותר. אצלי מתעוררות שתי שאלות בהקשר לספר דברים: ראשית, חוקי העבד כדוגמה בולטת לשונותם של החוקים בספר דברים. בספר שמות כ"א מופיע: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם… וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים" - כאן באים שלושה תנאים בנושא – "ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף". שימו לב לשוני המהותי בין המינים ולהדגשה שהעבד והאמה משתחררים ללא הטבות כספיות. לעומת זאת, בספר דברים העניינים שונים בתכלית: "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך. וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם. הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה` אלהיך תתן לו". כאן יש השוואה של תנאי העבד והאמה, ובנוסף מודגש שלא משלחים אותם חינם – אלא עמוסים במתנות, כאשר מודגש ומפורט שמדובר במתנות מסוגים שונים ומגוונים. לגבי ההבדל בין העבד לאמה, המפרשים נוקטים בדרכים יצירתיות כדי ליישב את הסתירה – אבל אני רחוק מאוד מלקבל אותן, משום שהן מאולצות מאוד מאוד, וסותרות לחלוטין את הפשט. אם באמת מדובר בספר דברים במקרים כל כך מסובכים כגון "שמכרה אביה בקטנותה לאמה והגיעו שש שנים ויובל טרם הבאת סימנים" (הרשב"ם), או הבדל בין קטנה הנמכרת ע"י אביה בספר שמות לעומת בוגרת המוכרת את עצמה בספר דברים (שד"ל) – למה לא ציינה התורה עצמה שמדובר במקרים כל כך שונים ויוצאי דופן? למה העניינים נשארו בגדר סתירה בולטת כזו? שנית, בואו נניח שהספר באמת הלך לאיבוד. אם לדייק, לא רק הספר הלך לאיבוד – גם התוכן שלו נשכח מלב העם, וכהוכחה לכך ניתן לראות את סדר הפסח החדשני שבוצע בימי יאשיהו, המצביע על כך שהעם שכח לחלוטין את עניין חגיגת הפסח במקום אותו יבחר ה`. עד אכן איני מחדש דבר, זה מה שהמקרא טוען. אבל, אם כל כך קל לשכוח לא מצווה אחת, לא פרק אחד, אלא ספר שלם, חומש שלם של דברי אלוקים חיים – אז יש לנו בעיה. בואו ניזכר בטיעון נפוץ לאמיתות התורה, לפיו לא ניתן לזייף את מעמד הר סיני, מכיוון שכל בני ישראל היו שם – וקצת לפני כן מצוין שיצאו ממצרים שש מאות אלף גברים, לבד מטף וכנראה גם מנשים. "נו?", שואל הבחור החביב העומד מולך, "איך יכול להיות שאפשר לזייף את ההיסטוריה כשמדובר במעמד של למעלה ממיליון בני אדם? הרי כל הנביאים של הגויים יימח שמם עושים נסים בנוכחות קהלים מצומצמים הרבה יותר, כך שמעמדים כאלה קל לזייף. אבל הרי אי אפשר למכור לעם שלם שהיו שם כל כך הרבה אנשים – זה פשוט לא יתפוס מעשית לשכנע אנשים כשהשקר כל כך גדול. אנשים יגידו – אבל אם ככה, איך זה שסבא לא סיפר לאבא שלא סיפר לי? הסיבה שאנשים קיבלו את נכונותו של מעמד הר סיני כשקראו אותו בספר שמות, היתה שהיתה להם מסורת מקבילה בע"פ של הסבא לאבא וכו`, אחרת הם היו צוחקים על מי שמנסה לספר את הסיפור ומעיפים אותו מכל המדרגות". אז אם העם יכול לשכוח את כל ספר דברים – שהוא נאום של משה לכל עם ישראל, משמע בפני קהל באותו סדר גודל של מעמד הר סיני אם לא יותר מזה – אז כנראה שהגודל לא כל כך קובע. ובנוסף: ספר דברים מוסיף ומחדש דברים רבים ושונים לחומשים הקודמים לו. העם מקבל את ספר דברים, למרות שאין לו כל הוכחה נוספת לאמיתותו, למרות שאין לו מישהו זקן שזוכר שהסבא שלו באמת סיפר לו על זה. אם יאשיהו יכול היה לשכנע את העם שספר דברים ניתן בידי שמיים למרות החוקים השונים, הדגשים החברתיים, שימת המקדש במרכז ושאר חידושי ספר דברים – אזי הדבר מקשה מאוד על הטיעון המקביל של הר סיני. אפשר לשכנע את העם בנכונותם ההיסטורית של מעמדים עם קהל רב, גם אם אין אף אחד שזוכר אותם, גם אם אין מסורת בעל פה של אב לבן שאומרת שהמעמד אכן אירע בפועל. הגשמת האל מקובל ביהדות בצורתה המקובלת כיום, שלאל אין גוף ולא דמות הגוף. טוב ויפה. כולנו גם מכירים את הביטויים "יד ה` תהיה בו", "השמים כסאי והארץ הדום לרגליי" וכו`, ומסתדר לנו לחלוטין ש"דיברה תורה בלשון בני אדם", ושמדובר במטאפורות שמטרתן היא להבהיר ולהעביר רעיון. אבל כנראה שהמציאות מסובכת קצת יותר. בואו נסתכל בספר שמות כ"ד: "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". אני הקטן אינני רואה כאן שום מטאפורה, גם לא מעמד סימבולי בסגנון "וראית את אחוריי ופניי לא ייראו". אינני רואה שום אפשרות אחרת פרט לכך שהם רואים את האל ממש. ואם הכותב אינו סובר שלאל יש גוף – למה לכתוב את הפסוק הזה, המצביע כל כך בבירור על הפיזיות של האל? סיפורי הבריאה מן הסתם אינני מחדש רבות בכך שסיפורי הבריאה העוקבים סותרים זה את זה. ההסבר לפיו מדובר בשני תיאורים המשלימים זה את זה, ולא סותרים זה את זה, אינו מקובל עליי. הסדר השונה של הבריאה, בדגש על האדם הנוצר לפני יתר החיות, האופי השונה של האל והשם השונה שניתן לו בסיפור הראשון לעומת הסיפור השני הנפתח בפרק ב`, פסוק ד` - בסיפור השני שמו של האל הוא "ה` אלוקים", והוא מסתמן כפחות עקבי ופחות מתוכנן, שלא לדבר על העניין התמוה של בריאת החיות כנסיון חוזר ונשנה למצוא לאדם עזר כנגדו, המסתיים בכשלון של האל. הסיפורים מתנגשים, מנוגדים. הם בוודאי אינם משלימים זה את זה. ואינני מקבל את טענתו של מורי ורבי ישעיהו ליבוביץ ז"ל, לפיה מטרתה של התורה אינה ללמדנו היסטוריה וקוסמוגוניה, ועובדה שלתיאור המשכן מוקדשים פי עשרה פסוקים מאשר לבריאת העולם. אם בריאת העולם לא היתה דבר חשוב לתורה – אז שלא תתואר וזהו, או שתתואר בקצרה וגם אז לא יהיו לי טענות. אבל להביא שני סיפורים שבבירור אינם עולים בקנה אחד? ועוד עניין אחד מעניין: האדם הראשון ממוקם אי שם באסיה. ברגל הוא יכול להגיע לאירופה, לאפריקה, ועד לסין הרחוקה וגם יפן. הראשונים שהגיעו מהעולם הישן לעולם החדש עשו זאת סביב שנת 1,000 ומשהו, כנראה. אז איך יכול להיות שיש בני אדם באמריקה הצפונית והדרומית אלפי שנים קודם לכן? האם יש עוד סיפור בריאה של אדם נוסף שם? דרושה הרי התערבות אלוקית כדי שהמים האנושי יגיע לגוש היבשות הנפרד והמרוחק הזה. גמול בין דורי "פוקד עוון אבות על בנים" – כלל ידוע ומפורסם ביהדות, בתורה. אין ספק – אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. בספר מלכים אנו רואים שוב ושוב את הצהרותיו של האל לגבי מערכת זיכויים וקנסות המופעלת על בנים בשל מעשיהם הטובים או הרעים של אבותם. והנה מגיע לו יחזקאל בן בוזי, וכאילו כלום אומר בפרק י"ח: "ויהי דבר ה` אליי לאמר: מה לכם את משלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות אכלו בסר ושני הבנים תקהינה? חי אני נאם ה` אלוקים אם יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל…ואיש כי יהיה צדיק…והוליד בן פריץ שפך דם…מות יומת, דמיו בו יהיה. והנה הוליד בן וירא את כל חטאות אביו אשר עשה וירא ולא יעשה כהן…הוא לא ימות בעון אביו, חיה יחיה… ואמרתם מדע לא נשא הבן בעון האב?...הנפש החטאת היא תמות, בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן, צדקת צדיק עליו תהיה ורשעת רשע עליו תהיה". אין מה להוסיף. מה קורה אחרי שמתים? שאלה טובה. מצוינת אפילו. כנראה שתלוי מתי שואלים. אם שואלים בתקופת המקרא – כנראה שלא הרבה. שמואל מלין בפני שאול, שמעלה אותו באוב (שמואל א`, כ"ח) "למה הרגזתני להעלות אתי?", ומוסיף בהמשך "ומחר אתה ובניך עמי". מה שאומר שכנראה יש קיום כלשהו. אבל אף אחד לא מדבר בינתיים על גן עדן או גיהנום, על גמול אחרי המוות. להיפך: כשכבר מדברים על גמול הוא קונקרטי, בעולם הזה, מורגש: קללות נוראות של מחלות ותבוסות, חיים ארוכים, גשם בעתו, בצורת, נצחונות צבאיים וכן הלאה. עם הזמן, התמונה ביהדות משתנה. כשנכתבים המשנה והתלמוד, כבר יש תפיסה בעם של גן עדן וגיהנום שמבלים בהם לאחר המוות. האם זה בהשפעת הדתות מסביב (שהתחילו בזרתוסטרא שהעלה את רעיון של הגעת הנשמה לאחר המוות לגשר המשפט, שתלוי ועומד מעל לתהום בוערת כאשר רק הצדיקים מצליחים לעבור והרשעים נופלים למטה, והמשיכו עם הנצרות ומלכות השמיים), כשגם לנו צריך היה שיהיה מה למכור? ואז העניינים מסתבכים עוד יותר עם גלגולי נשמות, שורשי נשמות ועוד היד נטויה. ואני לתומי שואל: אם באמת העניינים המורכבים והסותרים הללו של קיום אחרי המוות וגמול אחרי המוות, גן עדן וגיהנום כמושגים ממשיים ולא מופשטים, אכן קיימים באמת – האם זה לא היה מספיק חשוב כדי להיכלל כבר במקרא, בדברי האלוקים החיים? כי אחרת, זה פשוט מאוד להגיע למסקנה שכנראה מדובר בתוספות מעשי ידי אדם, עם השנים, עם הדורות, כאשר יש כבר תחרות עם דתות חדשות ואטרקטיביות יותר. ועניין אחד קטן לסיום שנתקלתי בו לאחרונה בקוראי את מגילת איכה. בפרק ד` מנחמנו ירמיהו הנביא עליו השלום, נביא אמת לכל הדעות: "תם עונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך". אכן מנחם לשמוע, אך לצערנו עוד גלות היתה גם היתה. כותב שם רש"י שהכוונה שלא יוסיף להגלותך אחרי הגלות של רומי. שוב: אם רצה הנביא לומר שלא תהיה עוד גלות חוץ מאחת נוספת, היה אומר את זה ישירות. אם לא רצה לגעת בשאלה אם יהיו עוד גלויות, היה נמנע בכלל מהעניין. אבל הוא אומר כאן בפירוש דבר שלא עמד במבחן ההיסטוריה. האם לא זהו המבחן לפיו נמדד נביא שקר? תודה, איתן.