שהיה של גבר ואישה במים

שלום וברכה

אין היציאה כבני זוג מתרת הליכה בחוסר צניעות מול בו הזוג, עד לנישואין אין כל היתר להקל בענייני צניעות נגיעה וכו`, ועל כן על האשה להיות צנועה לגמרי, ולכן אין לרדת בשום אופן למים. אם שניכם הולכים בצניעות ראוייה, גם יש מקום לחשוש לחיבה יתירה שתביא אתכם חלילה לידי מכשול.

וברור שאסור בהחלט ללכת לשחיה מעורבת. ואעתיק את דברי מרן הגר"ע יוסף שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן סג אלה: האם מותר לאיש או לאשה להתרחץ לרפואה בים מעורב, במקום שאין הפרדה בים בין אנשים לנשים?. תשובה: ראשית כל נבאר שיש איסור חמור מאוד ברחיצה מעורבת של גברים ונשים, וכמו שאמרו חז"ל בגדולה מזו (בברכות סא ע"א) כל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. ופירש רש"י, לפי שהיא מגביהה בגדיה, וזה מסתכל בבשרה.

וכתבו התוספות, שזהו ברגיל בכך לפי שיבא לידי ניאוף וסופו יורד לגיהנם. ובהגהות יעב"ץ שם כתב, דלאו דוקא אשת איש, שהוא הדין גם בפנויה שמגרה יצר הרע בעצמו ומסלק הבושה מעל פניו. ע"ש. ונודע מה שאמרו בירושלמי (ברכות פרק א` הלכה ה`) שהעיניים והלב הם שני סרסורים של עבירה, העין רואה והלב חומד, ולכן נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ובמסכת עבודה זרה (כ ע"ב), תנו רבנן, ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה.

וכתבו התוספות, שהיא דרשה גמורה מן התורה. ומרן הבית יוסף באבן העזר (סימן כא) הביא מה שכתב רבינו יונה, שאסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה, שנאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, ובאשת איש האיסור הוא מן התורה, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וזו לשון הרמב"ם (בפרק ד` מהלכות תשובה הלכה ד`): המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי אותה או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העיניים עוון גדול הוא, שגומרת לגופן של עריות, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וגורם לעכב את התשובה.

וכבר אמרו חז"ל (יומא עד ע"ב) טוב מראה עינים מהלך נפש, טוב מראה עינים בגופה של אשה יותר מגופו של מעשה. וכתבו בתוספות ישנים ובסמ"ג, דנפקא מינה לענין הרהורי עבירה הקשים מעבירה, והסביר הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג` פרק ח`), שיש בזה ענין נפלא מאוד, כי כשיחטא האדם בפועל בגופו, אמנם ימרה פי ה` מצד המקרים הנמשכים אחר חומריותו, ומכל מקום לא המרה אלא מצד בהמיות שבו.

אבל המחשבה היא מסגולות האדם בחלק הכי נכבד שבו, וכשהוא מהרהר בעבירה נמצא שחטא בשכלו שהוא חלק הנכבד שבו, ואינו דומה חטאו של מי שעבר ושעבד עבד סכל כחטאו של מי שהעביד שכר נכבד וחשוב. ע"כ ועיין בבבא בתרא (נז ע"ב), ועוצם עיניו מראות ברע, אמר רבי חייא בר אבא, זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. (פירש רשב"ם, דהיינו כשהולך על שפת הנהר והנשים רגילות לעמוד שם בגילוי שוק). ומקשה הגמרא, היכי דמי, אי דאיכא דרכא אחרינא רשע הוא.

(כלומר, אם יש דרך אחרת לעבור משם והוא הולך בדרך זו אפילו אם עוצם עיניו רשע הוא, שלא היה לו להתקרב למקום ההוא ולהביא עצמו לידי נסיון, אלא היה לו להרחיק עצמו מן העבירה, כדקיימא לן בחולין (מד ע"ב) הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. רשב"ם). לעולם דליכא דרכא אחרינא, ואפילו הכי מבעי ליה למינס נפשיה (להטות עיניו לצד אחר או לעצום עיניו). ע"ש. ומכל שכן ההולך ומתרחץ בים מעורב שהפריצות שם רבה מאוד, אין ספק שההולך ומתרחץ שם נקרא רשע, שבשום אופן אי אפשר שלא יסתכל בנשים הפרוצות, וגדול עונו מנשוא.

והנה בגמרא (גיטין צ), מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע ופרומה משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם (והוא מחריש). רוחצת עם בני אדם סלקא דעתך? אלא רוחצת במקום שבני אדם רוחצים. ופירש רש"י, רוחצת עם בני אדם סלקא דעתך, אם כן רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לבעלה, וחובה לגרשה ולא רק מצוה. והתוספות פירשו, הרי אפילו אדם רע אינו סובל דבר זה, ואפילו קלה שבקלות אינה עושה כן. ע"ש. וכתב המהרש"א, שהרוחצת ממש עם בני אדם חובה לגרשה מן התורה.

וכן כתב הר"ן שם. וברור שגם האיש הרוחץ שם אינו מנוקה מעון. ואפילו הפנויות הרוחצות שם הרי הן בחזקת נדות, ואין חילוק בין פנויות לנשואות בדין איסור נדה, וכמו שכתב הריב"ש בתשובה (סימן תכה). וכן נפסק בשלחן ערוך יורה דעה ועל הנשים המתרחצות שם יש איסור נוסף שעוברות משום לפני עור לא תתן מכשול, וכמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה (שביעית פרק ה` משנה ו`), שפירוש הפסוק הוא על מי שסגרה התאווה את עיניו, ויצר הרע עיוור את עיני שכלו, שאסור לעזור לו להוסיף בעיוורונו להרחיקו מן היושר והאמת. ע"ש.

ומצוה רבה על רבני ישראל להודיע לעם חומר האיסור, לגדור גדר ולעמוד בפרץ, ולהסיר המכשלה מעל ישראל. שכבר אמרו (בסנהדרין קז ע"ב) אלהיהם של אלו שונא זימה הוא. וכבר התריעו על זה גאוני דורינו, ומהם הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א בשו"ת שבט הלוי חלק ג` (סימן קפה), והגאון רבי משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה (חלק אבן העזר סימן נו), והגאון רבי משה שטרן שליט"א בשו"ת באר משה חלק ד` (סימן קמז).

וכן בספר טהרת יום טוב חלק ח` (עמוד קסד והלאה), האריכו בזה כמה גדולים בתשובותיהם לבאר חומר האיסור של רחיצה מעורבת בים או בבריכות שחיה. ע"ש. ולכן אפילו כשעושה כן לרפואה, אין מקום להתיר, ובפרט שיוכל למצוא מקום שאין שם תערובת עם נשים, לבלתי היות שם ערוב. וכבר כתב הגאון רבי חיים פלאג`י בספר מועד לכל חי (סימן ט` אות כז): אתרא דעל כיף ימא מותבה, יש בה עבירות חמורות יתר על שאר מקומות, על ידי שהולכים אנשים ונשים בחורים וגם בתולות לשחות בים, ובאים לידי עבירה, ורק בכדי שלא לספר בגנותם של ישראל אשמרה לפי מחסום ולא אעלה על דל שפתי מהרעות הרבות שנעשות שם, ועל ממוני העיר ומרביצי התורה לתת דעתם על כך, שישימו אנשי משמר אשר יסובבו שם לבל יניחו לשום אישה שתלך לשפת הים, ואפילו האומרת שהיא חולנית ועליה לרחוץ בים לרפואתה אין להאמין לה, וכל המניח את אשתו ללכת לשפת הים, סופו להיות עני וימות בחצי ימיו. ולכן לב אבות יהיה על בנים להקפיד על בניהם הבחורים, וכן על בנותיהם, לבלתי יצאו לשפת הים, כי לא יבצר שיבואו לידי כמה תקלות ומכשולות. עכת"ד.

ועיין במדרש רבה פרשת אחרי מות (פרשת כג סימן יב): ועין נואף שמרה נשף, אמר ריש לקיש שלא תאמר מי שהוא בגופו דוקא נקרא נואף, אלא גם מי שנואף בעיניו נקרא נואף שנאמר ועין נואף שמרה נשף ע"ש. לפיכך יש להימנע מרחיצה בים מעורב שאין בו הפרדה בין אנשים לנשים, בכל אופן, אף לצורך רפואה, אלא ימצא לו מקום נקי מתערובת עם נשים, לצורך רפואתו. ומצווה על מנהיגי הצבור יראי ה` וחושבי שמו להשתדל להקים מקומות רחצה נפרדים, להציל רבים מעון, כי חזקה לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא (גיטין לז ע"ב). ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר.

בברכה - בנימין שמואלי