סנפיר וקשקשת

שלום וברכה

מדברי הרב זמיר כהן.

מספר דברים (יד, ט) שם נכתב: את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו. ובגמרא (נידה נא:): מתני כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. ושואלת הגמרא (שם): ...ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר אר אבהו וכן תנא דבי רבי ישמעאל יגדיל תורה ויאדיר.

פירוש- הדגים המותרים באכילה הם אלו שיש להם קשקשת וסנפיר, ומוסיפה לנו המשנה ידיעה מופלאה: אין בכל היקום דג עם קשקשת בלבד! וכל דג שיש לו קשקשת חייב שיהיה לו גם סנפיר. ועל כך שואלת הגמרא אכ מדוע לא הסתפקה התורה בכתיבת סימן אחד והוא הקשקשת, כי כאמור אם לדג יש קשקשת אז ודאי שיש לו גם סנפיר ועל זה השיבה הגמרא, להגדיל תורה ולהאדירה. כלומר, שדבר זה נעשה כדי להחכים אותנו בעוצמה האלוקית של התורה.

כי הנה משה, אומנם היה בים סוף ובנילוס, אך באוקיינוס הגדול, בים הכספי, בים השחור וכו` הוא לא היה, צוללות ג"כ לא היו ברשותו ואפילו חליפת לחץ לא הייתה לו, לפיכך עולה התמיהה מאליה, מניין לו שמבין כל אלפי סוגי הדגים שבכל הימים האחרים (ימים שבהם הוא ודאי לא היה), ובעומק המצולות (מקום שלא היה באפשרותו להגיע), אין ולו דג אחד שיש לו רק קשקשת! ומוכרח שכל התורה למד משה מאת ה`, ווהא אשר גילה רז זה למשה, ועל כן נאמר דבר זה בפסוק כדי להגדיל את כבוד התורה.