האם לא דייק רבן שמעון בקביעת משך מחזור הלבנה?

שלום וברכה

עד כמה מגיע הביזיון לאינטלגנציה של אותו צמד לא חמד, שאפי` את מאמרו של רבן גמליאל על ההבדל בין המולד האמצעי להמולד האמיתי המופיע צמוד לקטע הנידון, הם מאמינים, שהקוראים לא למדו ולא ילמדו.

בכל פירסומי נאס"א מופיע המס` 29.530588 כשיעור הזמן בין מולד לבנה למולד הבא, כמובן בממוצע, ראה קטע לדוגמא מ-

The tables available though the links below give the date and time (Universal Time) of all phases of the Moon for the six thousand year period -1999 to +4000 (2000 BCE to 4000 CE). This data is provided primarily to assist in historical research projects. For the year 2000, the length of the mean synodic month (New Moon to New Moon) is 29.530588 days (=29d12h44m03s). However, the length of any one synodic month can vary from 29.26 to 29.80 days due to the perturbing effects of the Sun`s gravity on the Moon`s eccentric orbit.

ועתה אצטט את דבריו המלאים של רבן גמליאל במסכת ראש השנה: א. תַּנְיָא, אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים, כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא, פְּעָמִים שֶׁבָּא [הירח] בַאֲרֻכָּה, וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה.

הזמן העובר בין מולד למולד אינו שוה בכל החודשים, ולפעמים הירח מושפעת מכמה גורמים המאריכים או מקצרים את ההקפה יותר מזמן המולד הבינוני, וכביאורו של הרמב"ם על המשנה שם: "עניין הדברים האלו שהזמן שבין קבוץ השמש והירח לבין הראייה משתנה שנוי רב בהתאם למהירות הירח ואטיותו, ולפי רחבו בצפון ובדרום, ולפי אורך שקיעת המזל שהוא בו וקוצר שקיעתו, ולפי שינוי מראהו באורך וברוחב, ולפי שנוי תנועת השמש.

ועל השנויים האלו כולם הגורמים קוצר הזמן שבין קבוץ השמש והירח לבין ראייתו או אריכותו אמר פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה. ומי שיש לו ידיעה בחכמת התכונה יבין כל מה שאמרתי. ורבן גמליאל בידיעתו המדוייקת בחכמה זו ידע שאפשר שייראה אותו הערב, ולפיכך קבל דבריהם כשאמרו ראינוהו ערבית במערב, ...וכאשר קבל רבן גמליאל עדותם שהירח נראה סמוך לשקיעה חלקו עליו חכמים בכך, לפי שלא היה בינו לבין הקבוץ זמן המחייב שייראה לפי חשבונם שאינו מדויק, ולפיכך מסר להם כלל פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה". עד כאן לשון הרמב"ם.

וחז"ל קבלו את המקור לכלל זה, לא מתצפיות למיניהם, אלא מדרשה שקבלו בפסוק בתהילים פרק קד: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא דְבֵי רַבִּי? דִּכְתִיב, (תהלים קד) "עָשָׁה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים, שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ". ,שֶׁמֶשׁ` - הוּא דְּיָדַע מְבוֹאוֹ, ,יָרֵחַ` - לֹא יָדַע מְבוֹאוֹ. דהיינו שלעומת השמש, המקיף על בסיס קבוע, הרי שהירח שהקפתו מושפעת מכל מיני גורמים נראה כאילו אין לה מסלול קבוע. ואחר כך מביא התלמוד את הקבלה האחרת לגבי המולד הממוצע, שמתוכו דחה פעם רבן גמליאל עדות על קידוש החודש ביודעו שלפי החשבון לא תיתכן אז הראייה, ובתוך דבריו מסר את המולד הממוצע שקיבל בעניין זה, וכלשון התלמוד: "תָּנוּ רַבָּנָן, פַּעַם אַחַת נִתְקַשְׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים, וְנִרְאֵית דְּמוּת לְבָנָה בְעֶשְׂרְִים וְתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר, ,רֹאשׁ - חֹדֶשׁ`, וּבִקְּשׁוּ בֵית - דִּין לְקַדְּשׁוֹ. אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל, כָּךְ מְקֻבְּלָנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא - אֵין חִדּוּשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם, וּמֶחֱצָה, וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שָׁעָה, וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים".

כך שכל הנכתב תחת הכותר `אינה פחותה` בטל ומבוטל. ואחרי שנוכחנו ברמה השכלית של הכותב, המייחס דוקא לרבן גמליאל וחז"ל את אי הידיעה של עניין המולד האמצעי, נתייחס ליתר השטויות ו`הטענות` תחת הכותר `טעות קטנה בחישוב`.

ב. ברור הדבר שרבן גמליאל בשבעים ושלשה החלקים התכוון לשעה בת אלף ושמונים חלקים, שכך מחולקת השעה בכל חשבונות הראיה וקביעת החודש והתקופה בלוח היהודי, וזוהי אופן חילוק השעה כפי שנמסר לבני יששכר שהיו ממונים על מצוות קידוש החודש לחלק את השעה לאלף ושמונים חלקים דוקא. ולכן אין רמת דיוק יותר נכונה מלהגיד שההתקבצות הממוצעת תהיה כ"ט יום יב שעות ארבעים דקות ועוד שבעים ושלשה חלקי שעה.

אלא שישאלו השואלים המתעקשים למה באמת חילקו את השעה לאלף ושמונים חלקים, דבר שמנע מלחשב את הההקפה החודשית של הלבנה ברמת דיוק של ששה מספרים, מלבד שזוהי שאלה היפוטטית, כי אין סוף לחלקי המספרים, ולהבדיל, גם נאס"א לא משתמשת במספר המדוייק של 29.5305888531 ומסתפקת ברמת דיוק של שש מספרים 29.530588, הרי בתורה שאותה לא מכיר `דב רמון` נמסרו טעמים נגלים ונסתרים על מה שנמסר בקבלה לחלק את השעה לאלף ושמונים חלקים בלבד.

לפי הפשט כתב הרמב"ם [הל` קידוש החודש פרק ו הלכה ב]: "היום והלילה ארבע ועשרים שעות בכל זמן, שתים עשרה ביום ושתים עשרה בלילה, והשעה מחולקת לאלף ושמונים חלקים, ולמה חלקו השעה למנין זה, לפי שמנין זה יש בו חצי ורביע ושמינית, ושליש ושתות ותשיע וחומש ועישור, והרבה חלקים יש לכל אלו השמות", דהיינו שהמספר 1080 מתחלק לשתיים ולשלש, לארבע לחמש, לשש ולשמונה, ולתשע, [מלבד לשביעיות שאינו מתחלק, וגם החילוק המקובל כיום לחלק שעה ל3600 שניות, כולל את כל אפשרויות החלוקה מלבד שבע].

אולם התורה שלנו עמוקה מאוד, וברובדים הפנימיים יותר, כבחכמת הקבלה נמסר על טעם קדוש ונורא על טעם החילוק של השעה דוקא ל1080 חלקים, ואני מצרף את הדברים למעונייין בכך. [דומני שאתה אוהב טעימה מזה, כדומה, שאתה שאלת בעבר על עניין המקאמים מול הספירות]. ובכן, כך מפורש בספרי הקבלה [ספר שפע טל]: "גילו לנו מתקני תפלות מה שתקנו לומר בברכת יוצר אור: "מחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית", להורות כי השגחתו ב"ה בתמידות דבוקה וקשורה בהתחדשות הבריאה בכל עת ובכל רגע ורגע עד שלא תמצא רגע ביום שתהיה פנוי ונעדר מהשגחתו ב"ה, שאילו פסקה ח"ו השגחתו רגע אחד שלא לחדש ולברוא כולם ברגע ההוא יאבדו.

ועל זה רמז דוד המלך ע"ה בידך עתותי וכו` כי כל הרגעים והעיתים שהם עיתים קצרים מדובקים עת בעת רגע ברגע כולם הם רמוזים במספר שם בן ארבע אותיות בגלגול אות ראשון לארבעתן לכל ד` אותיות במילואם עולה תתר"ף [1080] רגעים שהם הרגעים הנכללים בכל שעה ושעה מי"ב שעות. שכל יום ויום מתגלגל בהם מי"ב לי"ב בסוד י"ב צירופי הוויות. כיצד?, כתוב שם בן ארבע במילואו יו"ד ה"א וי"ו ה"א וחשוב וגלגל אות ראשון משם בן ארבע לכל ארבעת האותיות תמצא תתר"ף, שהם הם תתר"ף [1080] הרגעים, שבכל רגע מהם משפיע כוח אחר מהשם הקדוש את חיות כל העולם כולו, כיצד:

1. יו"ד [י - 10 ו - 6 ד- 4 = 20] X יו"ד [י - 10 ו - 6 ד- 4 = 20] עולה = 400. 2. יו"ד [י - 10 ו - 6 ד- 4 = 20] X ה"א [ה - 5 א - 1 = 6] עולה = 120. 3. יו"ד [י - 10 ו - 6 ד- 4 = 20] X וי"ו [ו - 6 י - 10 ו - 6 = 22] עולה = 440. 4. יו"ד [י - 10 ו - 6 ד- 4 = 20] X ה"א [ה - 5 א - 1 = 6] עולה = 120. תוצאה כוללת: 400+120+440+120 = 1080. נמצא שכל הרגעים נכללים בשם בן ארבע אותיות, וזהו שאמר דוד: "בידך עיתותי" כי בכל רגע ורגע הוא משפיע חיים לכל חי, ואילו ח"ו יופסק השגחת החיים רגע אחד כלם כרגע יאבדו כי בכל רגע ורגע הם בידו. עוד האריכו חכמי הקבלה בסוד חילוק זה, מול שלשת הספירות העיקריות: חסד [72] X 15 = 1080 גבורה [216] X 5 = 1080 תפארת [1081] = 1080 עם הכולל [כי התפארת הוא בקו האמצעי ומקבל מן הכתר שהיא סוד אל"ף העומד בראש קו האמצעי, ועל ידי כך התפארת נוטה לחסד ונקרא קו הרחמים, ולכן בו מפסיק בתוך תתר"ף שרמוזים להג` אות אל"ף שהוא בסוד הכתר שהוא חסד גמור]. והאר"י ז"ל הוסיף שבעצם מצירוף זה של 1080 נוצרנו כולנו כי שמות אד"ם וחו"ה במילואם, כזה: אל"ף [111] דל"ת [434] מ"ם [80], חי"ת [418] וי"ו [22] ה"י [15] = 1080.

והראשית חכמה כתב בזה דבר נפלא ומדהים [שער האותיות - אות ה] שהשעה התחלקה ל1080 מכיון ש1080 נשימות אדם נושם בשעה: וזה באמת כך, עשיתי חיפוש בגוגל והקביעה היא שאדם בריא נושם בין 16 ל-18 מחזורי נשימות בדקה. נכפיל 18 נשימות כפול שישים דקות = 1080. ועל כך כותב רבינו הראשית חכמה דבר מעורר מאוד: "ואחר ש1080 חלקים אלו שבשעה, הם 1080 נשימות שאדם מנשף, ועל כל נשימה ונשימה יש אות משם בן ארבע אותיות הנותן בו חיות הנשימה ההיא, וזהו כי על כל מוצא פי ה` יחיה האדם. וכיון שהשם יתברך הוא נותן הנשימה והחיים, ראוי שיהיו כל נשימותיו לעבודת הבורא.

וכשיסתכל האדם בדבר הזה, יירא מלחטוא וינהוג בעצמו ענוה ושפלות, כי איך יחטא ויקל ראשו בחיים שהשם יתברך מלך מלכי המלכים משפיע בו. והיה אומר מורי עליו השלום, כי על זה קראו בספרי היכלות להשם יתברך מלך עלוב, כי אין לך עלבון גדול מזה שבחיים שהוא יתברך שופע באדם ובאברים שהכין לו לעבדו יחטא לו. וימשול בזה למלך שנתן לעבדו מעות לקנות לחם שיתפרנס, בא העבד וקנה מהמעות מקל להכות לאדונו, היש לך עבד רע גדול מזה. ועם כל זה הקב"ה הוא עלוב ועובר על פשע ומאריך אפו, כל שכן נוצר מטפה סרוחה שראוי לעבור על מדותיו", עד כאן לשונו.

הטיעון האחר ש 29.530594 הוא המספר המדוייק לפי רבן גמליאל, אינו נכון, כי רבן גמליאל לא ירד לדרגת דיוק של מספר כזה, שאם כן היה לו לומר שההבדל בין מולד למולד הוא 29 יום ו-12 שעות ועוד 792.85 חלקים, במקום 793 חלקים, ולפי המתבאר קבלו חכמי ישראל שלא להזדקק בחשבונות בחלקים יותר קטנים, ולכן צודק הנאמר שהמולד חל בחלק ה-793 וכמדוייק לפי המדע כיום.

נשארנו עם העניין כבד המשקל ש-- Carl Sagan לא כתב את הדברים במסגרת מחקר לנאס"א, ועוד פרטים שוליים, אבל מה זה כבר משנה לאותם אנשים אכולי שנאה לכל מה שריח יהדות נודף ממנו, העיקרון המנחה לחבורה הרעה הזאת, שאין לה שום מניעים של אמת ודעת, אלא אך ורק לנבוח ולעשות רעש מדברים של מה בכך, ולעשות רושם כאילו אמר משהו.

בהצלחה - מנשה ישראל