חברה והשקפה
מידות האדם
- י' אדר ב' התשע"ו
שאלה
לרב דניאל בלס שלום וברכה, ארצה לשאול שאלה חשובה אודות מידות האדם: הרמב"ם בשמונה פרקים, כותב כי אדם שיש לו מידה מסויימת כגון קמצנות, עליו להקצין מידה זו, למשל להיות פזרן, על מנת להגיע לאיזון הנכון. לעומת זאת, במסכת שבת, וכן מביאים זאת רבים מספרי המוסר והמחשבה, מדובר על כך שאם אדם נולד במידה מסויימת כגון התכונה של שפיכות דמים, הוא לא יכול לעקור מידה זו אלא רק לנתב אותה לאפיקים מסויימים. אם כן, יש מעין סתירה בין דברי הרמב"ם לגמרא. לפי הרמב"ם אין מושג של השתמשות במידת הקמצנות אלא פשוט עקירת מידה זו ע"י הקצנתה ולאחר מכן איזון. לעומת זאת, לפי הגמרא אין אפשרות לאדם הנגוע בקמצנות לעקור זאת אלא עליו להשתמש במידה זו בצורה חיובית... יתירה מזאת, קשה על הגמרא, הרי ברור שאם ישנו אדם שהוא בעל תכונה מסויימת, אם יתרגל במשך שנים רבות וחינוך לעקירת מידה זו - הוא ישתנה לגמרי ולא יצטרך לנתב מידה זו לאפיקים מסויימים... אדם אגרסיבי עם השנים יכול להיהפך להיות עדין נפש ורך. אשמח לשמוע מענה מפורט, תודה.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה, ותודה על שאלתך המחכימה.
אנו רואים במו עינינו ש"יצר לב האדם רע מנעוריו". ילדים הם מטבעם אנוכיים, רכושניים וכו', ורק על ידי חינוך נכון ועבודת המידות הם למדים לרכוש מידות טובות וצדיקות. כך גם לימדו רבותינו, שאחרי המעשים נמשכים הלבבות. אמרו חז"ל שלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וראה סיפורו של רבי יוסי בן פזי.
נמצאת למד, שיסוד החינוך הוא להכיר שהאדם מטבעו יש בו מידות רעות, ועל ידי עבודת החינוך ביכולתו לתרבת את עצמו, ולהגיע למידות הטובות. להתגבר על הכעס, והקמצנות, ורוע הלב, והתאווה וכו' וכו'.
הרמב"ם התייחס למידות רעות וטבעיות שיש בבני אדם, הנובעים מיסוד האנוכיות, והן אשר מתבטאות בתאוות גופניות כמו זללנות ותאוות בשרים, ובתאוות נפשיות כגון תאוות הרכוש והגאווה ונקימה ונטירה. ובמידות רגילות אלה כל בני האדם נגועים מטבעם אם מעט ואם הרבה, ובוודאי שבחירתו של האדם מאפשרת לו לתרבת את עצמו, על ידי הנהגות התורה הקדושה, ביכולתו להגיע לחינוך הנכון ולתקן את מידותיו מקצה לקצה.
ולכן, אין צריך לומר שהרמב"ם לא חלק על חז"ל, אלא ביאר את כוונתם. עובדה שחז"ל מעולם לא אמרו שאין אדם יכול לתקן מידת קמצנות, רכושנות, תאוות הכבוד וכו' - שהרי עבורן ניתנה עבודת המידות.
במאמר אותו ראית בגמרא, דיברו חז"ל במקרה לא רגיל, שבו מורידים אדם לעולם עם יצרים נדירים מאוד, כגון יצר לשפיכות דמים (שהוא לא דבר רגיל בכלל בעולם, שהרי רוב האנשים בעולם אין אצלם בכלל נסיון של "לא תרצח". וכך גם כתב הרמב"ם במורה נבוכים, שתאוות הרצח היא תופעה נדירה. ובדרך כלל מי שנולד עם יצר לשפיכות דמים ככל הנראה ירד לעולם עם נסיון זה בשל צורך ומעשה שעליו לתקן מגלגול קודם). ולמרות שהיה אפשר לחשוב שבמקרה נדיר ומיוחד שכזה אין לאדם כל בחירה, לימדונו חז"ל שאפילו אז יש לאדם בחירה חופשית מלאה ומוחלטת לאן לנתב את יצרו: הוא יכול לחטוא ביצר שפיכות הדמים שלו, ובו-בעת ביכולתו לקיים מצווה קדושה מהתורה על ידי יצר שפיכות הדמים שלו! ומשום שכל אדם יכול להיות צדיק או רשע, מכאן שיש לכל אדם בחירה חופשית מלאה - גם באותם מקרים מיוחדים שבהם הוא נברא עם נסיון קשה כמו יצר שפיכות דמים.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il