מהות החטא

בס"ד

 

שלום וברכה,

 

האדם הוא היצור היחיד שמסוגל לדחות סיפוקים, ולהתגבר על טבעו.

הצדיק חושב על הטוב הגדול והאמיתי, ומוכן לדחות סיפוקים מיידים עבורו. לכן הצדיק נקרא גם חכם.

הרשע לעומת זאת מתעלם מהטוב האמיתי, ונשמע לדחפים המיידים. ולכן הוא נמשל לבהמה.

 

כך אמרו חכמים: "הרשעים ברשות ליבם, הצדיקים ליבם ברשותם".

 

עם זאת, קיימת מידת צדיקות יתירה וגדולה אפילו יותר אצל הצדיק, והיא קיום התורה והאמונה "לשמה", כלומר לשם שמים, לא לשם שכר בעולם הבא, ולא בגלל הפחד מעונש, אלא אך ורק מתוך רצון כן ואמיתי לקיים את רצונו של בורא עולם. זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר, והיא מעל הטבע, כי היא נובעת מהנשמה - מצלם האלוקים שבאדם. כמו שאלוקים אוהב את האדם אהבה שלא תלויה בדבר, שהרי דבר אין האדם יכול להעניק לא-ל יתברך, כך הצדיק מסוגל להגיע לדרגה של אהבה ועבודה אמיתית לא-ל יתברך שאינה תלויה בדבר. ומתוך אהבה אדירה זו צומחת הקירבה לאלוקים, והוא מנת גן עדן.

 

הרשע סובל בגלל שהוא מתנגד לטבעו האלוקי, ממש כאותו אדם שמכניס את ידו לאש, ואחר כך נכווה. כך הרשע ששומע לתאוות לבו מפיל את עצמו, ופוגע ברוחניותו. הוא מגיע לעולם הבא כבעל-מום, החטאים והתאוות נדבקו בו, ועליו להתנקות מהם ולהבריא מהם.

משום שהקב"ה מרחם גם על החוטאים, לכן נתן בידם אפשרות לעשות תשובה, וגם ברא גיהנום וגלגולי נשמות שמאפשרים להם להתנקות מחטאיהם ולזכות לחלק בגן עדן.

 

למאמרים נוספים בנושא:

 

 

בברכה,

דניאל בלס