אני רוצה למות

אני עייפה מהחיים. להתאבד אני לא יכולה. אבל אני כן מתפללת ומבקשת למות. אין לי כוח להתמודד עם בעיות החיים. אני כישלון ולא סתם אני אומרת את זה. אני באמת כישלון. אני בת שלושים, לא מעוניינת להתחתן ולהביא ילדים לפחות לא במצב בנוכחי, עפתי מהאוניברסיטה כי נכשלתי בכמה קורסים, בגלל מצב נפשי, החזירו אותי ועכשיו אני חוזרת על אותן הטעויות, מה שכנראה יוביל שיעיפו אותי סופית. התאהבתי בגבר נשוי עם ילדים ואחרי שאשתו התערבה הפסקתי כל יצירת קשר איתו (לא עשינו כלום), אבל הכוחות שזה לקח ממני להלחם לא ליצור איתו קשר יותר היו כוחות אדירים, המצב הכלכלי שלי נורא- אני חיה עדיין עם אמא שלי, בדירה שכורה, אני חוששת שמשהו יקרה ואעוף לרחוב, אני נראית מוזנחת ועצובה. ולא אכפת לי. אני כולי אפס, כישלון חרוץ. לפעמים אני מדמיינת איך מחבל רץ אלי ושוחט אותי. אני כמעט רוצה לברך אותו בדימיון שלי. כדי לעזוב את הגבר הזה במנוחה הייתי צריכה להתרחק מכל הסביבה ההיא ומכל מי שהכיר אותו ואיבדתי את כל החברים שלי- פשוט הפסקתי לבוא, להתקשר, לדבר עם כולם כדי שלא ימשכו אותי בחזרה לשם (אף אחד לא יודע על מה שקרה, על איך ניסיתי חודשים שלמים לפתות אותו ואיך התאהבתי בו עד שהוא היה הדבר היחיד שחשבתי עליו כל היום, אף אחד לא יודע איך הצקתי לו ולאשתו המסכנה, איך גרמתי להם ריבים במשפחה, איך גרמתי לו לחשוב על גירושין, על שגרמתי לה לבכות, אף אחד לא יודע, כולם רק ראו שעזבתי וניתקתי קשר ולא הבינו) אני.. אין לי כוח. אני עייפה. ובנוסף יש לי אוטוטו מבחן מועד ב' ענק שאם אני אעבור אותו אסולק סופית. ואין לי כוחות נפשיים לשבת וללמוד. אני רוצה לברוח מהעולם הזה על כל תלאותיו. אני רוצה הביתה. אני כבר בת שלושים זה כבר לא למות צעירה. לא אכפת לי יותר. אני עייפה. מה עושים?