אונס אשה

שלום וברכה,

 

אתה ודאי מדמיין אנס מזדמן ברחוב באמצע הלילה - אך תרחיש שכזה הוא נדיר ורחוק מהמציאות הרגילה. גם בימי קדם היה מושג שנקרא "בית המחבוש", שבו היו אוסרים בבתי סוהר עבריינים מסוכנים לחברה. אנשים לא היו יכולים לאנוס כרצונם ולשלם... מי שהיה מסוכן לחברה היה נאסר, מוגלה מהארץ, או נהרג.

 

התורה מתייחסת למה שמקובל. והאמת היא שרוב מוחלט של מקרי האונס נעשים בידי אדם קרוב - בדרך כלל חבר או קרוב משפחה.

 

היהדות אינה מתירה כל סוג של אונס, בין של אשה רווקה, מאורסה או נשואה. והיא מענישה בעונשים שונים את האנס בכל אחד ממקרים אלו:

1) אם האשה רווקה - העונש יהיה פיצוי כספי גדול, ואפשרות להנשא לאנס מבלי שהוא יוכל לסרב או להתגרש מן האשה (דין זה נאמר בתקופה ומצב מיוחד, כפי שנסביר בהמשך). אין זה שלפי המקרא פותרים אנסים מסוכנים בתשלום בלבד. הרמב"ם מסביר מפורשות שבית-הדין כולא עבריינים המסוכנים לציבור ואפילו הורג אותם.

2) אם האשה מאורסת - האנס חייב במוות.

3) אם האשה נשואה - האנס חייב במוות.

4) בין גבר לאשתו - היהדות אינה מתירה כל סוג של אונס בין בני-זוג נשואים וההלכה מתייחסת לכך מפורשות. אם הגבר מכה או אונס את אשתו, יש בכך עילה לגירושין (ובמקרה כזה, הגבר יהיה מחוייב לגרש את האשה. אם הוא יסרב לגרשה, הוא יענש במלקות על ידי בית-דין עד שהוא יסכים לכך).

 

בכל אחד מן המקרים אנו רואים שהיהדות מתנגדת לאונס מכל סוג שהוא. היא אינה מתירה זנות או ניצול נשים. לאב אסור למכור את בתו לזנות, ולכל אשה הזכות לבחור את בן-זוגה. לא ניתן להשיא נשים בעל-כרחן.

בטרם ניתנה התורה, התרבויות השונות לא ראו באונס של אשה עוול מוסרי. התורה היא שחידשה את היחס האנושי לנשים, ואת החטא הכרוך ביחסי-אישות בכפייה. כיום אנו יודעים שאונס הוא בלתי-מוסרי, הוא איום והוא נורא. אך אנו יודעים זאת רק תודות לחינוך המקראי, כפי שהוא טבע את חותמו בעולם באלפי השנים האחרונות.

 

הבה נראה את לשון המקרא בספר דברים (פרק כב, כה):

"ואם בשדה ימצא האיש, את הנערה המאורשה והחזיק בה האיש ושכב עימה - ומת האיש אשר שכב עימה לבדו, ולנערה לא תעשה דבר, אין לנערה חטא מות. כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש - כן הדבר הזה"

 

אנו רואים שלפי המקרא, האונס נחשב לעינוי וחטא וראוי למוות. במקרה של נערה מאורסה או נשואה, האנס יהיה חייב במוות (אחד ההסברים לכך הוא שהאונס הורס את הקירבה שבין הבעל לאשתו, הוא עשוי להוביל לדחייה ופוגם בשלמות התא המשפחתי החשוב כל כך לפי היהדות. לכן עונשו חמור כל כך). אך במקרה שהנערה היא רווקה האנס יהיה חייב בתשלום רציני לפיצוי הנערה, ותינתן לנערה בחירה האם להנשא לאנס בעל-כורחו (בלשון מושאלת יהיה ביכולתה לאלץ אותו להנשא לה, ולהתחייב כלפיה כל חייו בחיובים כספיים מבלי שהוא יוכל לגרשה). מסתבר שעונש שכזה היה מפחיד אנסים-פוטנציאלים בזמני המקרא, שהיו מעוניינים מטבעם לחיות חיי הפקר מבלי להתחייב לאיש. תודות לדין המקראי, כל איש היה פוחד להגיע לאונס: הוא ידע שגם מעשה חד-פעמי יוכל לכבול אותו כל חייו. כל אנס היה פוחד מאשה שתהיה נואשת מספיק בכדי להנשא לו. וזאת עוד מלבד הפיצוי הכספי הכבד שהיה עליו לשלם.

 

ברוב המקרים האשה נאנסת על ידי מישהו קרוב אליה - בדרך כלל חבר עימו היא כבר שמרה על יחסים אלו או אחרים (ובדרך כלל כאשר היא סירבה לקיים עימו יחסים). כאשר בדקתי את הסקרים, גיליתי שכך הוא המצב ברוב המקרים. מחקרים מראים שבישראל כ-80 אחוז ממקרי האונס לא נעשים על ידי אנשים זרים אלא על ידי אנשים הקרובים לאשה והמוכרים לה.

 נשים שנאנסו בידי חברים קרובים, היו יכולות להשתמש במעשה האונס בכדי לכבול את החבר לקשר נישואין רציני שהוא לא יוכל להתחמק ממנו. אילו הדין היה אקטואלי גם בימינו, יתכן שהוא היה מונע מאנשים רבים להגיע לאונס של חברה או אשה קרובה. מלבד הפיצוי הכספי הכבד, היה בכך סיכון לכל בחור משולל-רסן להפסיד את החופש שלו.

כך שאנסים מסוכנים (הזרים לאשה) היו עדיין נאסרים במדינה הפועלת על פי המקרא. השפויים בדעתם היו צריכים לקבל טיפול הולם, לשלם מחיר כספי כבד, ואולי גם להכנס למסגרת נישואין והתחייבות כספית כלפי הנאנסת במשך כל ימי חייו.

 

אנשים שונים יכולים להתווכח על העונש שהמקרא נותן לאנסים, אך באותה מידה ניתן גם להתווכח על העונש הבלתי-מספק לאנסים בימינו (האנס משוחרר כעבור שנים בודדות וכמעט תמיד חוזר לאנוס). רק על נתון אחד לא ניתן להתווכח: התורה התייחסה לאונס כחטא ועינוי לאשה, היא מגנה את האונס ובכך היא היתה ועודנה החלוצה הבלעדית למוסר האנושי ברחבי כל העולם כולו. קרוב לודאי שרק תודות לחותמו של המקרא על האנושות, החברה מוקיעה בימינו את האונס ומענישה עליו.

 

עוד על המוסר המדהים של המקרא:

 

בברכה,

דניאל בלס