אמונה
יותר מדי
- כ"ה אדר א' התשע"ד
שאלה
שלום כבוד הרב לפעמים נדמה לי שאני נותנת מעצמי יותר מדי. לפעמים האנשים הקרובים אלי אפילו מעידים עלי כך. ובעבר כשניסיתי לשנות מאפיין זה באופיי, כן, ממש ניסיתי להיות רעה לאנשים, לא להיות פראיירית, התחלתי להרגיש רע עם עצמי. ממש סבלתי, המצפון הציק לי יומם וליל. אז הבנתי שאין מה לעשות וככה אני פשוט בנויה - אם אני לא נותת מעצמי כל הזמן ועד הסוף אז אני לא מאושרת. ולפעמים אני אפילו לא שמה לב שאני נותנת יותר ממה ש´אולי אני צריכה´, ואחרים מפרשים את זה אחרת וכאן מתחילה הבעיה. הסביבה פשוט לא מפסיקה לקחת ממני, לשאוב, ועם זה אין לי שום בעיה. אני אוהבת את זה. זה מחייה אותי . באמת. אבל לפעמים, כשאני צריכה משהו, חפץ, משכורת בזמן, עצה מחברה טובה!!!, עזרה, משהו להשאיל, טרמפ, מדובר בדברים גדולים וקטנים התשובה היא תמיד ´לא´. אני מרגישה שאולי הנתינה שלי נתפסת בעיני אחרים כמשהו שהם יכולים לשחק בו כאוות נפשם, וזה מאוד כואב לי כי גם אני בן אדם, גם לי יש צרכים וגם אני צריכה עזרה מדי פעם. זה כואב לי כי לעיתים גם כשפוגעים בי אני סולחת תוך שנייה, אין בי כעס אמיתי על אף אחד, ואני שוכחת מהר את המריבות ועוברת לסדר היום. יכול להיות שאנשים שסביבי לא עוברים מהר כמוני לסדר היום אבל עדיין זה לא צריך למנוע מהם לומר מדי פעם את המילה ´כן´ או´קחי´ מבלי לחשוב על כך 20 פעם קודם. סך הכל ממני הם כל הזמן מקבלים. למה להיות אינטרסנטיים? בעצם השאלה היא איך אפשר לגרום לאותם אנשים סביבי לומר מדי פעם את המילים כן וקחי ולדעת שאני נוהגת נכון. סליחה על אורך המכתב, לא היה מתוכנן ותודה מראש, שירה ;;
תשובה
לכבוד השואלת,
מה שאת צריכה לדעת היא: שהמטרה המעשית בחיים של תורה הוא להשיג איזון.
ישלכל אחד איזון אחרת לפי הטבע והשורש שנולד בו. אבל זה ברור, שאצל כולם בלייוצא מן הכלל, חייב להיות איזון בין הנתינה לבין מילוי הצרכיים האשיים שלהנותן.
לפי דבריך במכתב נראה שאת מידי קיצונית לצד הנתינה, ולכאורהזהו הסיבה שאנשים מסרבים לדרישותך מהם - שהם חשים ממך את הרצון התמידילנתינה וויתור עד הסוף. אם תשני את התנהגותיך להיות יותר מאוזנת בתחוםהוויתור, יתכן שאחרים ישנו את היחס אליך ג"כ.
הדרך להשתנות הוא כפישאת התחלת בו, להתחיל במעשים של אי נתינה. אבל משמע מדבריך שהטעות שלךהיתה שאת הלכת לגמרי לקצה השני בנסיון "להיות רע לאנשים"; וכתוב בספר מגדלעוז מרב יעקב עמדין, שאע"פ שכתב הרמב"ם שכדי לתקן הנהגה מסוימת צריכיםללכת לתקופת זמן לקצה השני, מ"מ חייבים לעשות את זה לאט לאט, כי אם ילךיותר מדי מהר לקצה השני יכול "להשתגע" - שהכוונה בזה שאפשר להגיע למצב כמושאת תארת: "ממש סבלתי, והמצפון הציק לי יומם וליל".
ולכן העצההיעוצה כעת היא להתחיל ללכת לקצה השני אבל לאט לאט: דהיינו, שפעם אחתבשבוע תעני "לא" (- ובלי שום תוספת תירוץ או היצטדקות) למישהו שמבקש ממךאיזו טובה; וכל שאר הפניות שבשבוע תמלאי בדיוק כמו שאת רגילה לעשות עדעכשיו - עם כל הנתינה וכל הלב. אח"כ כאשר תוכלי להצליח בזה שלש או ארבעשבועות ברציפות, תוסיפי לענות "לא" פעמיים בשבוע; אח"כ כאשר תרגישי נח עםזה, תוסיפי לענות "לא" פעם ליום וכ"ו - עד שתתחילי כעבור הזמן שנוצר בתוכךיותר איזון בענין הזה, ואת יכולה כבר להבחין בשכלך מתי יותר ראוי לענות עלהמבוקש ומתי לא - כי זה יהיה על חשבון הצרכים האישיים שלך, שבעצם אסור לךלהתעלם מהם.
אולי יעזור לך ג"כ לקרוא את דברי הרמב"ם בפרק ד´ מ"שמנה פרקים" - שהוא מה שכתב הרמב"ם כהקדמה לפירושו על המשניות של פרקי אבות.
ואסיים שתזכו בעזרת השם להגיע לאיזון, ולהרגיש שגם היחס של האחרים מסביבך נשתנה לטובה כלפיך,
בברכה,
רב נחום
מה שאת צריכה לדעת היא: שהמטרה המעשית בחיים של תורה הוא להשיג איזון.
ישלכל אחד איזון אחרת לפי הטבע והשורש שנולד בו. אבל זה ברור, שאצל כולם בלייוצא מן הכלל, חייב להיות איזון בין הנתינה לבין מילוי הצרכיים האשיים שלהנותן.
לפי דבריך במכתב נראה שאת מידי קיצונית לצד הנתינה, ולכאורהזהו הסיבה שאנשים מסרבים לדרישותך מהם - שהם חשים ממך את הרצון התמידילנתינה וויתור עד הסוף. אם תשני את התנהגותיך להיות יותר מאוזנת בתחוםהוויתור, יתכן שאחרים ישנו את היחס אליך ג"כ.
הדרך להשתנות הוא כפישאת התחלת בו, להתחיל במעשים של אי נתינה. אבל משמע מדבריך שהטעות שלךהיתה שאת הלכת לגמרי לקצה השני בנסיון "להיות רע לאנשים"; וכתוב בספר מגדלעוז מרב יעקב עמדין, שאע"פ שכתב הרמב"ם שכדי לתקן הנהגה מסוימת צריכיםללכת לתקופת זמן לקצה השני, מ"מ חייבים לעשות את זה לאט לאט, כי אם ילךיותר מדי מהר לקצה השני יכול "להשתגע" - שהכוונה בזה שאפשר להגיע למצב כמושאת תארת: "ממש סבלתי, והמצפון הציק לי יומם וליל".
ולכן העצההיעוצה כעת היא להתחיל ללכת לקצה השני אבל לאט לאט: דהיינו, שפעם אחתבשבוע תעני "לא" (- ובלי שום תוספת תירוץ או היצטדקות) למישהו שמבקש ממךאיזו טובה; וכל שאר הפניות שבשבוע תמלאי בדיוק כמו שאת רגילה לעשות עדעכשיו - עם כל הנתינה וכל הלב. אח"כ כאשר תוכלי להצליח בזה שלש או ארבעשבועות ברציפות, תוסיפי לענות "לא" פעמיים בשבוע; אח"כ כאשר תרגישי נח עםזה, תוסיפי לענות "לא" פעם ליום וכ"ו - עד שתתחילי כעבור הזמן שנוצר בתוכךיותר איזון בענין הזה, ואת יכולה כבר להבחין בשכלך מתי יותר ראוי לענות עלהמבוקש ומתי לא - כי זה יהיה על חשבון הצרכים האישיים שלך, שבעצם אסור לךלהתעלם מהם.
אולי יעזור לך ג"כ לקרוא את דברי הרמב"ם בפרק ד´ מ"שמנה פרקים" - שהוא מה שכתב הרמב"ם כהקדמה לפירושו על המשניות של פרקי אבות.
ואסיים שתזכו בעזרת השם להגיע לאיזון, ולהרגיש שגם היחס של האחרים מסביבך נשתנה לטובה כלפיך,
בברכה,
רב נחום
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il