כיצד מחזירים את החיות

כבוד הרב, אור וברכה, חונכתי על ברכי הדת בזרם הדתי לאומי, הנני בוגרת אולפנה ושירות לאומי. לפני כשבע עשרה שנה (היום אני בת 37) פרשתי מהדת. ולפני שנה וחצי לאחר מסע ארוך ומפותל אל העצמי שלי – סגרתי מעגל וחזרתי בתשובה. (במסעי זה, עברתי דרך מפותלת ומפולפלת שהטמיעה וחיזקה את הערכים אשר עליהם גדלתי וחונכתי – האמונה החזקה בה" – התנסיתי במגזרים שונים, שיעורים, הרצאות, מדרשות ליטאיות וחסידיות כאחד. אינני מצטערת על השינוי המיוחל הזה אך מציק לי שדווקא כשחזרתי הכל נראה ´יבש´ יותר, פחות נעור לי בלב (אף פחות מהמקור אשר אותו עזבתי), אני מרגישה שאני כל שניה בנסיון. כל רגע מתגברת על אחד והשני מתדפק בדלת. די – זה לא נחמד להיות בקצב מאסיבי כזה של נסיונות. לפעמים ברגעים אופטימיים (זכר לתכונה מולדת) - אני מרגישה שה" מכין אותי למשהו גדול ומיוחד. ולפעמים אני מרגישה שדי, לא נחמד לעמול על משהו שלא יודעים מהי תכליתו ומטרתו ומתי אור האינסוף יגיח בקצה המנהרה. אני מאמינה באמונה שלמה ובטוחה שזו הדרך ואין לה תחליף. בטוחני שבע´ה אני נמצאת במקום של ´אין חזור´ לעולם החילוני. למרות שכולם רואים בי אדם אופטימי, חברותי ואנרגטי – זו לא אותה שמחת החיים שהיתה לי. משהו ´דעך´, חסר לי ההתערות הפעילה והכריזמטית בקהילה ברמה שהיתה בעולמי הקודם.. אני די מרגישה תלושה והפעם לא בהתחבטות דתי-חילוני אלא בזה שאינני מוצאת את הזרם הנכון לי. נח לי בכל הזרמים מחד, ומאידך בכל זרם יש את הנקודות המהותיות שקשה לי איתם. וקשה לי לבחור בזרם ספציפי. (בעיני כולם יהודים ולכולנו תורה אחת – קשה לי עם ההתפלגויות הללו ברמה העקרונית) . לפעמים אני מתגעגעת לחיות שהיתה לי, לתקופה הפורחת חברתית, קרייריסטית (בעקבות החזרה בתשובה כהכנה אישית שלי לבנית בית יהודי פצחתי בהסבה מקצועית מאהבה אחת שלי - מינהל עסקים לאהבה אחרת שלי - חינוך המיוחד). אני לא מתגעגעת לחילוניות שלי אלא לאישיות הפורחת. היה משהו בתקופה הזו מעין כח נעורים (שהיום חבוי וכלוא בתוכי אך מאד רוצה לפרוץ שוב) שהצית אותי, שהניע אותי ואני לא יודעת איך חוזרים לזה???! (זה משפיע עלי בכל רבדי החיים, גם בפן השידוכי... עד לפני חזרתי בתשובה המקום בו הסטטוס הרווקי שלי היווה יתרון חברתי נעים ופעיל בקרב חברי הרבים באותו סטטוס, עם חזרתי – פתאום הפכתי בעיני עצמי למשהו מבוגר יותר בקרב הדתיים שכמעט כולם מסביבי נשואים.. ולמרות שאני צעירה ברוחי ובסביבתי החדשה, אני מרגישה פנימה בנפשי – לא קשורה למקום). אני רוצה חיות, (החיים שלי בסדר כעת - אולי לאנשים אחרים החיים אותם אני חיה כעת הם האושר בהתגלמותו - אך אני רגילה וזקוקה למשהו חזק יותר, במינון גבוה יותר- עשיה פעילה, עושר חברתי-קהילתי וכדו"). האם יש לכבוד הרב רעיון כלשהו לפתרון המצב? N72@walla.co.il