האם מותר לזוג לתת את המיטות שלהם לאורחים?

שלום רב,

מותר.

מקורות: שורש עניין זה במסכת שבת (דף קמ עמוד ב) אמר רב קטינא, העומד באמצע המיטה (ופירש רש"י, שאיש ואשתו רגילין בה לישן) כאלו עומד בכריסה של אישה (ופירש רש"י, דמהרהר). ומסיימת הגמרא: ולאו מילתא היא. ונמצא שלמסקנת הגמרא מותר לעמוד באמצע מיטת זוג נשוי. ולכאורה הוא הדין שמותר לישון שם. וכ"כ בחידושי הרד"ל על הזוהר הקדוש (דף קעה עמוד ב) שמשמע מדברי הזוהר שם כמסקנת הגמרא שאין איסור בעומד במיטה של אישה. ומשמע גם דלאו דווקא עומד הוא הדין לישן שם. ע"ש.

ואמנם מצינו בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ח) שהביא דברי הגמרא בעבודה זרה (דף כ עמוד ב) שאסור להסתכל בבגדי צבע של אישה אפילו שטוחין על גבי כותל אם מכירה, וכתב: ומברייתא זו אתה למד שכיון שאסרו בגדי אישה השטוחין על גבי הכותל במכיר האישה, כל שכן שיהיה אסור להסתכל במיטה שאיש ואשתו ישנים בה אם מכירן, כי זה יעורר תאוות היצר יותר ויותר. וכן בשו"ת לב חיים חלק ג' (סימן נח) כתב לאסור להסתכל במיטת זוג נשוי אפילו כשאינם ישנים שם, והסתמך על הגמ' בשבת ועל דברי הראשית חכמה. ע"ש. ולפי דבריהם נראה דאם הסתכלות אסורה דכל שכן שיהיה אסור לישון שם. אולם לכאורה דבריהם פלא שהרי מפורש בגמ' בשבת שם דלמסקנה לאו מילתא היא. 

וראיתי בספר מחזה עינים (דף כג עמוד א הערה ה) שהקשה כן על הראשית חכמה, וכתב דיש לומר שהגמ' בשבת מיירי באינו מכירה. ע"ש. אולם אין דבריו מחוורים, וכבר השיג על זה בספר מגדים חדשים על מסכת שבת (שם) דלפי דבריו הוה ליה להש"ס והפוסקים לחלק בזה, גם מדברי הרד"ל הנ"ל שדייק מדברי הזוהר שם שאין איסור בזה, ושם משמע אף במכירה דמיירי התם בראובן ששכב במיטת בלהה. ע"ש.

ויעויין בשו"ת שרגא המאיר חלק ח' (סימן כב אות ד) שנשאל באיש שהשכיר דירתו היינו חדר המיטות עם המיטות שישן שם עם אשתו לאחרים, אי חיישינן להרהורא אף שהאיש ישן במקום האיש והאישה ישנה במקום האישה, והשיב: לא מצינו בפוסקים לחוש להרהורא אם איש ישן במיטה של איש, ואשתו ישנה במיטה של האישה, אף על פי שהם חדר המיטות, שאיש ואשתו היו ישנים שם, בפרט שבוודאי מציע מצעות מחודשות, היינו שרחץ אותם מחדש, ועל כן הוי פנים חדשות ומותר לישן שם ואין חשש משום הרהורא. ע"ש. ובאמת שלפי דברי הגמ' בשבת והזוה"ק הנ"ל נראה שיש להתיר אפילו אם האיש ישן במיטת האישה אלא אם כן יודע בנפשו שזה יגרום לו מחשבות לא טהורות. וע"ע בשו"ת יבא ידיד (חלק אבן העזר סימן יב).

בברכה,

הלל מאירס