מוסר אלוקי לעומת מוסר אנושי

אודה לכם אם תפרסמו דבריי אלו במהלך ההיסטוריה האנושית קמו הוגי דעות רבים מספור, ומהפכות הבנויות על ערכי מוסר כאלה ואחרים שינו את פני העולם מן הקצה אל הקצה. אבל איך האדם ידע איזה מוסר הוא הנכון ועליו לבנות את האישיות שלו על פיו? הדיברה הראשונה בעשרת הדיברות פותחת במילים הבאות:"אנכי ה´ אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ´, פס´ ב´). ויש לשאול מדוע התחילו עשרת הדיברות במילה "אנוכי" ולא "אני"? ויש לומר שהדבר בא לבטא כי ברדת עשרת הדיברות לעולם ירד אנך לעולם, אנך של אמת מוסרית מוחלטת על פיה יש לכוון את כל מהלכינו, אמונותינו, ומחשבותינו . עמדת היהדות היא שמוסר חייב להיות אלוקי, שכן אם אדם משתף את מחשבותיו ונגיעותיו האישיות – הדבר מסוגל להביא לאסון. והוכחות רבות יש לכך לאורך ההיסטוריה העקובה מדם של האנושות, שמלמדת אותנו על "ענקי רוח" למיניהם שקמו מתוך ההמונים, ושילהבו אותם ברעיונות "מוסריים" וחלומות על עולם אוטופי, שכאשר בוחנים את הדברים מנקודת מבט רטרוספקטיבי, רואים איך הכשל והעיוות הלוגי האנושי שעולה מתוך דבריהם ומעשיהם מוכח בעליל. מקום ראשון לכשל כזה אנו מוצאים כבר במצרים העתיקה. וכך אומר הפסוק: "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון" (שמות א´, פס´ כב´). "על פסוק זה אומר מדרש "חמאת החמרה" (הובא בתורה שלמה, ס"ק רז(:"......מדוע השליכו אותם ליאור דווקא, ולא מצאו דרך אחרת להרגם? כדי שלא יראה דם בארץ מצרים, שקשה עליהם ראיית דם, ובעבור זה לא היו שוחטים הבהמה, ובדם לקו ביאוריהם". זהו דבר נפלא, ויש לפרשו ולהרחיבו. הנה,יש לאדם טבע מוזר ומרושע: על בהמות הוא חס, שאינו רוצה לראות בהריגתן ובדמן, אבל על אדם אינו חס. ומשום כך לא אכלו המצרים בשר, ואדרבה, העברים שאכלו בשר היום להם לתועבה, ובזו להם, והסתכלו עליהם כברברים, בתחושה שהמצרים עם יותר עליון ויותר תרבותי. וזאת כוונת הפסוק (בראשית מו´, פס´ לד´): "כי תועבת מצרים על רעה צאן", וכן: "כי תעבת מצרים נזבח לה´ אלקינו, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם"! (שמות ח´, פס´ כב´). כי אכילת בשר הייתה תועבה בעיניהם בגלל ה"מוסר" שלהם, והגזימו עד כדי כך, עד שלא יכלו לגור יחד עם העברים ואפילו לא לאכול אתם, כמו שכתוב (בראשית מג´, פס´ לב´): "כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים". אבל אותם מצרים שחסו כל כך על בהמות, בעלי חיים,רצחו באכזריות בני אדם. וכנגד זה הקב"ה הלקה את היאור בדם, מדה כנגד מדה, כאילו אמר: אתם שפכתם דמים ע"י היאור בלי שהיה דם ממש, וקיוויתם שזה יכסה על פשעיכם. אני לוקח את היאור הזה והופך אותו לדם, כדי שהכול ידעו מה נעשה בו. ומוסר מסולף זה נרמז גם בנביא: "זבחי אדם עגלים ישקון"(הושע יג´, פס´ ב´) . וידוע שלהיסטוריה יש נטייה לחזור עצמה. ובאמת, המשטר בגרמניה הנאצית חשש לצער בעלי החיים, ובכ"ח בניסן תרצ"ג (21 באפריל 1933) חוקק חוק האוסר על שחיטת בהמות ועופות ע"פ דין ישראל. וכן ידוע שהיטלר ימ"ש היה צמחוני וחובב חיות מושבע, ואפילו בימי מלחמת העולם הראשונה בזמן ששירת בקו, היה מאוד "מקורב" לכלב שנקרא בשם "פוקסל". ובסרטי תעמולה רבים ניתן לראות אותו מלטף כלבים, אך גם בהיעדר המצלמה רכש לכלבתו כבוד מיוחד. וכך גם עשה השוואה מעניינת הרב שי פירון, וז"ל : "הסכנה במוסריות שקרית באה לידי ביטוי בהתנהגותם של הנאצים אשר חוקקו חוקים המגנים על בעלי חיים ומגבילים את השימוש בהם לצורך ניסויים רפואיים. את היהודים הורידו לדרגת תת - אדם ואת החיות העלו מעלה. זוהי דוגמא קלה לכשל המוסרי". מקום אחר לכשל מוסרי אנחנו מוצאים "בדת האהבה" דת הנצרות, אשר לאורך כל ההיסטוריה רוממות האהבה הייתה בגרונם, אבל בהחלט חרב המלחמה בידם. את הניגודים שבתוך הנצרות, והכשל ההיסטורי של דרכה תיאר הרב מ. נויגרשל: "ביחס לעשו - עשו לא חזר בתשובה אף פעם, עשו עד רגע מותו ניסה להרוג את יעקב, הוא לא חזר בתשובה אף לרגע, גם "בנשיקותיו" הוא רצה לנשוך, גם נשיקותיו נשיכות המה, וכתוב בחז"ל: עשו, אדום, הנצרות נמשלו לחזיר, ולמה הם נמשלו לחזיר? כי החזיר הוא הבע"ח היחיד שמבחוץ מראה עצמו כטהור, החזיר פושט טלפיו ואומר טהור אני, זה בדיוק צורתו של עשו שבא ומנסה להראות כצדיק, הוא בא לשאול שאלות בהלכה את יצחק אביו: איך מעשרים את התבן ואת המלח? והוא אף פעם לא נכנס לחדרו הפנימי של אביו לא בגדי החמודות, הוא מציג את ההצגה מבחוץ הוא נראה יפה. אגב עשו בגימטרייה שלום (376), "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה", הוא יכול לדבר לשלום ולהתכוון למלחמה. מבחוץ הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, וההגדרה הזאת מתאימה לחלוטין לנצרות. הגדרת החזיר הפושט טלפיו מתאימה לחלוטין לנצרות. אמר לי איזה עיתונאי קתולי מבלפסט שהיה איתי בטיסה למזרח הרחוק (נסעתי לסיבוב הרצאות): "תראה את הנצרות כזאת מן דת צבועה דיברה כל השנים על אהבה וכמה דם היא שפכה" - ובוודאי שהסכמתי עימו" . * להרחבה אפשר לקרוא את ספרו המצוין של הרב אליהו בן אמזוג: "מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי". כאשר תפנה לאנשים ותשאל אותם, מה לדעתם גורם לרעיון מסוים להיחשב כמוסרי, רבים יאמרו לך: "הסכמה חברתית", כאשר יש קונצנזוס רחב באוכלוסיה – דעת הרוב היא מה שקובעת, והיא המוסרית. אבל האמת היא שברור וידוע לכולם, ובפרט לעם היהודי שהטענה הזאת אינה עומדת בביקורת ההיסטוריה, ונידונת לכישלון, וההוכחה המפורסמת היא המפלגה הנאצית. בשנת תרפ"ט (1929) נפלה בניו – יורק הבורסה לניירות ערך, וגררה את ארה"ב לתקופה שכונתה "השפל הגדול". המכה הכלכלית נתנה את אותותיה בכל רחבי העולם, ובפרט בגרמניה שנשענה על הלוואות מארה"ב בכדי לממן את כלכלתה המדשדשת שלאחר ההפסד הצורב במלה"ע הראשונה. ממצב אפוקליפטי זה נהנתה תנועה קטנה בשם "המפלגה הנאצית", ורכבה על אהדת ההמונים בהבטיחה להם עתיד וורוד יותר, והצלחה מבחינה כלכלית וצבאית. ההבטחות עשו את שלהם, והתנועה הייתה לגדולה ביותר ברייכסטאג (בית המחוקקים הגרמני), ומנהיגה, אדולף היטלר שימש בתפקיד הקנאצלר של גרמניה. מהרגע שמושכות החוק ניתנו בידי הנאצים, הם חוקקו חוקים רבים אשר נהנו "מהסכמה חברתית" שאין דומה לה, נגד פלח באוכלוסיה שהיה נמנה על הדת היהודית, כאשר המפורסמים שבהם היו "חוקי נירנברג" ששללו מהיהודים את אזרחותם הגרמנית, את האפשרות לכהן במשרות ציבוריות, את האפשרות להגנה משפטית בעת הצורך וכו´. המצב הלך מדחי אל דחי: גזל רכוש היהודים, ריכוזים בגטאות, ניצול כוח העבודה שלהם, עד שהנאצים הוציאו לאור את חלומם הכמוס הידוע בשם: "הפיתרון הסופי לבעיה היהודית" – שהיווה למעשה את הבסיס לרצח של כל יהודי אירופה. המחשה של הדברים אפשר לקבל מעדותו של ד"ר מיקלוש ניסלי שאולץ לשמש כעוזר של מנגלה באושוויץ, וכך הוא כותב: "יצא לי לשוחח עם אוברשרפירר מוספלד ששימש כמפקד צוות המשרפה. שאלתיו: מה דעתו על הרצח ההמוני, ועל כך שהוא בעצמו משתתף בפעולות רצח אלו, ובאיזה זכות הוא עושה זאת? מוספלד ענה לי כך: ובכן, אענה לך, את הזכות העניק לנו הפיהרר, והמתת יהודים אינה נחשבת כרצח במובן הנציונאל – סוציאליסטי, אלא כמטרה קדושה" . מהדברים האלה עולה מפורשות הדברים הבאים: הפיהרר הוא מנהיג המדינה שנבחר ברוב מוחץ נתן לנו את הזכות להרוג יהודים, ובמדינה הנציונאל – סוציאליסטית שלנו יש "הסכמה חברתית" רחבה וברורה שהרג יהודים לא נחשב רצח, ולמעשה הוא מטרה קדושה. * להרחבה עיין בספרו של פרופ´ דניאל יונה גולדהאגן: "תליינים מרצון בשירות היטלר". נקודת מבט נוספת בדבר מוסר וחברה עולה מבית מדרשו של האתאיזים. עולם ללא בורא גירה את דעותיהם של הכופרים, ומספר מהם ניסו לעלות על סדר היום "מוסר" חברתי חדש. ניסיון לדבר אפשר ללמוד מדבריו של פרופ´ פרנסיס קריק, (חתן פרס נובל, שגילה את מבנה ה – D.N.A), שכתב בשנות ה – 60, מאמר לביטאון ""nature שכותרתו: "ההשלכות הסוציולוגיות של הביולוגיה המודרנית". במאמר הוא פורס את חששותיו לגבי עתידו של המין האנושי: ריבוי הילודה, ודלדול משאבי הטבע מהווים סכנה על האנושות כולה. בעקבות זאת מעלה פרופ´ קריק את פתרונו לבעיה: "לא נוכל לראות את חיי האדם כקדושים, לא נוכל להרשות את הרעיון שלכל אדם יש נשמה וזכות קיום. תינוק הנולד ייחשב חי מבחינה משפטית רק 48 שעות לאחר הלידה. בינתיים, יבדקו אם הוא חבר רצוי בחברה האנושית. וכן רצוי להגדיר אדם מעל גיל 80 כמת מבחינה משפטית עם כל המשמעויות הכרוכות בכך. כדי שהחברה תקבל זאת יש להפסיק את לימוד המוסר הדתי לילדים, וללמדם את ההשקפה של הביולוגיה המודרנית על מקומו של האדם ביקום". לפי פרופ´ קריק מושג החיים באין בורא ויוצר, הוא מושג עליו יש לחברה האנושית בעלות, ולפיכך צריכה להיות וועדה שתחליט האם תינוק מסוים זה או אחר יהיה פרודוקטיבי לחברה, ובאם ימצא שלא – אפשר להמית אותו, והדבר לא יחשב לרצח, שכן ככה החברה החליטה. מקור השקפה מוסרית נוסף נבנה במהלך המאה ה – 19, לאחר שצ´ארלס דארווין פיתח תיאוריה שנקראה בשם "תיאוריית האבולוציה". תיאוריה זו גרסה, בקיצור נמרץ, שכל הבע"ח המורכבים התפתחו מבע"ח פשוטים יותר שקדמו להם, בתהליך של מוטציות אקראיות שגרמו לתוספת בצופן הגנטי, ואותם חיות שהיו מספיק חזקות לעמוד בשינוים היוו את התשתית לדור הבא של בע"ח המתקדם יותר בשלב האבולוציוני, והכל בבחינת – "החזק שורד". תיאוריה זאת הייתה אסון קטסטרופלי. כבר לאורך המאה ה- 19, "מדענים" שונים באירופה פיתחו תיאוריות שהתבססו על ה"דרוויניזם החברתי" ועיקרן היה חלוקת העולם לגזעים שונים, ובמיוחד לנחותים ולעליונים. בין המדענים היו הרוזן ארתור דה גובינו, שפרסם את ספרו "מסה על אי השוויון בין הגזעים האנושיים", ויוסטון סטיוארט צ´מברליין. בספריהם, פירטו על נחיתות העם היהודי, והתבססו על הדרוויניזם החברתי כדי להמחיש מדוע הגזע הלבן הטהור הוא החזק ואמור לשרוד, בעוד היהודים הם גזע נחות שצריך להיכחד "למען טובת האנושות". תיאוריות אלו, שמרכזן שנאת יהודים ביולוגית ולא דתית, היוו יסוד לאנטישמיות המודרנית כפי שהתפתחה במאה ה- 19, והובילו במאה ה- 20 לפיתוח תורת הגזע הנאצית . הראנו לדעת , שאם האדם בונה את "המוסר" מותך נבכי מחשבתו ועמקי לבו, רמתו יכולה להידרדר עד כדי כך שבעלי חיים ייחשבו בעיניו יותר חשובים מבני אדם, וכמו שאומר הפסוק: "רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום" (בראשית ו´, פס´ ה´). וכן אומר אברהם אבינו ע"ה: "ויאמר אברהם רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ´, פס´ יא´). תורתנו הקדושה היא תורה ה´ אשר מדריכה אותנו לפי ההנהגה האלוקית וממילא היא מכתיבה דרכי מוסר ואורחות חיים, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום...