למה זוכרים את המצה כל כך

(ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: מעשה שנראה על פניו כביכול מטורף, הליכת עם שלם עם ילדיהם למדבר ללא מזון ומחיה מלבד שק של בצק לא מוכן, מראה על ידיעה ברורה של עם ישראל באותו זמן שאין להם מה לחשוש ואין להם מה לדאוג ושהיה להם ברור כתומאה מהניסים והנפלאות שהם ראו בעיניהם במצרים, שיש להם על מי לסמוך.

המצה מראה לנו שעם ישראל חי אז בידיעה ברורה וללא כל ספק באמיתות הבורא יתברך ושניתן לסמוך עליו שלא יחסר להם מאומה גם במדבר, הם ידעו שלבורא עולם המדבר והיבשה הינם שווים, כמו שיכול לתת מים בארץ זרועה כך יכול לתת מים ומזון במדבר.

המצה מזכירה לנו כל זאת ומעוררת אותנו לאמונה ומורה לנו את הדרך ונותנת לנו את הכוח לזכור ולדעת בצורה הממחישה לנו את האמונה של אבותינו שממנה נקח גם אנחנו לעבוד את בוראינו ולעזוב חשבונות רבים ולעבוד את ה' בכל לבבינו ובכל נפשינו, כי נזכור שבורא עולם הוא השליט הוא בעל הכוחות והוא יספיק לנו כל צרכינו ובלבד שנעבוד אותו באמת ובלב שלם.

 

לא לחינם הזוהר קורא למצה "מיכלא דמהימנותא" - מאכל האמונה, המצב כוחה להשפיע עלינו אמונה עמוקה וחזקה למשך כל השנה וכמבואר.

 

יהי רצון שנזכה כולנו לאמונה חזקה ומשולמת בבורא עולם.

 

תודה על שאלתך וחג כשר ושמח,

בנימין שמואלי