מה המשותף לילדה בת 3 ועבד כנעני?

שלום רב,
 
נדמה לי שאנשים בלתי מהוגנים הוליכו אותך שולל.
 
דיני עבדים בעבר הקדום:
כשחושבים על עבדים, מיד עולה הציור של מצרים אכזריים הכולאים בכח את בני העם היהודי בארצם ומעבידים אותם בפרך, אחרים חושבים על אמריקאים החוטפים אפריקאים מסכנים מן המשפחות שלהם, מוכרים אותם בשוק בזלזול, מעבידים אותם בפרך ומתעללים בהם. ביהדות לעומת זאת עבדות נראית שונה לחלוטין.
1) שמות (פרק כא): "וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה - לחפשי ישלחנו תחת עינו, ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל - לחפשי ישלחנו תחת שנו" (אם יפגע האדון בעבדו, יצא העבד לחופשי).
2) שמות (שם): "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם" (-ההורג את עבדו חייב מוות. ראו סנהדרין עא).
3) דברים (פרק כג, טז): "לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו, עמך ישב בקרבך, במקום אשר יבחר, באחד שעריך בטוב לו, לא תוננו" (-אם ברח עבד מאדונו, אסור להחזירו או להשלין עליו, כי כנראה אדונו רדה בו). גם בספר משלי נאמר (פרק ל): "אל תלשן עבד אל אדונו, פן יקללך ואשמת".
4) דברים (פרק ה): "לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך, למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" (-כל העבדים זוכים לחופש ומנוחה ביום השבת).
אמרו חז"ל (קידושין כב): "כי טוב לו עימך - עימך במאכל, אימך במשתה. שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר. אתה שותה יין ישן, והוא שותה יין חדש. אתה ישן על גבי מוכין, והוא ישן על גבי התבן. מכאן אמרו חכמים, הקונה עבד עברי - כקונה אדון לעצמו". והוסיפו התוספות מן הירושלמי: "דפעמים אין לו אלא כר אחת... שעל כן צריך למסור לעבדו".
5) עוד יש לדעת כיצד הופך אדם לעבד. בספר שמות (פרק כא, טז) נאמר: "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת". אסור לחטוף אדם, ולא כך הופך אדם לעבד. עבד גוי הוא אדם שמכר את עצמו לעבד (בחר מרצונו להיות עבד), או נתפס במהלך מלחמה (כלומר היה מאוייבי ישראל, והפכו אותו לעבד במקום להרוג אותו). עבד יהודי הוא אדם אשר נתפס בגניבה, ולא יכל לשלם את גניבתו (או הגזילה אשר גזל). כדי להחזיר את חובו - הוא הופך לעבד בידי בית-דין, והתשלום הולך לנגנב. כך כתב גם הרמב"ם (הלכות עבדים, פרק א): "ואין לך איש מישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד, ועל זה שמכרוהו בית דין הוא אומר "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא); ועליו הוא אומר במשנה תורה "כי יימכר לך אחיך העברי" (דברים טו)".
כך שעבד הוא למעשה גנב אשר לא שילם את חובו, והוא הופך לעבד כדי להחזיר את תשלום מה שגנב. הדרך השנייה בה יכול אדם להפוך לעבד הוא מרצונו החופשי (כנראה שהיו אנשים עניים שהעדיפו להיות עבדים, או כאלו הרוצים לחיות תחת אדון עשיר). לכן כתבה התורה דינים לעבד הרוצה להשאר אצל אדונו. היחס לעבדים היה כה מתורבת ביהדות, עד שהיו אנשים הבוחרים להיות עבדים מרצונם החופשי. וכבר לימדו אותנו חכמי ישראל, שדיני עבדים נמסרו בין השאר כדי לשקם פושעים וגנבים, ולהחזירם לתוך המסגרת החברתית (בדומה ל"עבודות שרות" בימינו). לכן גם נאמר בתורה "לא תעבוד בו עבודת פרך". על כך כתב הרמב"ם (הלכות עבדים א, ז) "כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בוזים שהם מיוחדים לעשות העבדים כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד. אינו נוהג בו אלא כשכיר". היחס הנכון צריך להיות בין עובד לשכיר, ולא עבד לאדון. על כן אמרו חז"ל (קידושין כ): "כל הקונה לו עבד - קנה אדון לעצמו" (כלומר העבד קונה לו אדון). אם נצטרך לדמיין כיצד נראו עבדים בזמן התורה, נוכל אולי לתאר את ימי המלוכה בבריטניה, כאשר משרתים ומשרתות עמדו לרשותם של לורדים ואדונים עשירים. אך באמת, לא קיימים חוקי עבדות מוסריים מאלה בשום אומה אחרת בעולם כולו (ומובן שאיש לא היה מצפה למצוא אותם לפני שלושת אלפים שנה בארץ כנען) >
 
"חיתון ילדה בת 3 ע"י אביה"
ויקרא (פרק יט): "אל תחלל את בתך להזנותה, ולא תזנה הארץ...".
עוד אמרו חז"ל: (קידושין דף מא, א): "כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". האשה בוחרת בעצמה את בעלה.
פסק הרמב"ם (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להיות עם מי ששנוא עליה)".
בקיצור, הטעו אותך, ושונאי דת פשוט סילפו את הכתובים. אז מהי בכל זאת האמת בכל הסיפור הזה?
ובכן, התורה לא אסרה נישואין עם קטינים באופן מפורש – וזאת מתוך סיבה היסטורית חשובה מאוד מאוד. מסתבר שבמהלך ההיסטוריה היו תקופות קשות מאוד בעם ישראל, בהן נאלצו לחתן ילדות עם ילדים (אצל יתומים בעיקר), וזאת מחשש שגויים יחטפו אותן, יסחרו בהן או יתחתנו איתן בעל כרחן (מה שהיה נפוץ למדי במדינות האיסלאם). אני בעצמי מכיר סבים וסבתות שהתחתנו עוד כשהיו ילדים מסיבות דומות. היתה סכנה עצומה לילדות יהודיות צעירות להחטף ולהנשא עם גויים שחמדו בהן, וחשש דומה לסחר וזנות. באופן מוזר, גויים לא נהגו לחטוף או לקחת נשים נשואות. מסיבה זו היו תקופות בהן חיתנו ילדים בגיל מאוד צעיר, כדי שהגויים לא יפגעו בילדיהם. כאשר היו הורים מתחתנים את ילדיהם בגיל צעיר הם עשו זאת מתוך דאגה לשלומם, ולא שום סוג של פריצות חלילה. יחסים עם קטינים לא היו מקובלת בשום קהילה יהודית, ובשום תקופה (ואתם מוזמנים לחפש בכל הש"ס, הגמרא והפוסקים ליגיטימציה למעשה שכזה).
הרמב"ם מסביר שנישואין של קטינה נעשו אך ורק במקרים חמורים ביותר, כאשר היא הגיעה לעוני מחפיר, והחשש היה גדול שהיא תגיע לרחוב ולפריצות, אשר תהרוס את כל חייה העתידיים כאישה ואמא לילדים. וכך מסביר הרמב"ם על הלכה נדירה זו (משנה תורה, הלכות עבדים פרק ד, ג): "אין האב רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני (הפך להיות עני), ולא נשאר לו כלום - לא קרקע, ולא מיטלטלין, ואפילו כסות שעליו".
במקרים חריפים כאלו, מסביר הרמב"ם, כאשר אין למשפחה אפילו בגד ללבוש ולא אוכל לאכול, רק אז יכול האב להשיא אותה במטרה להגן עליה מחיי פשע ופריצות. זה היה הרע במיעוטו, בתקופה שבה לא היו בתי יתומים, וילדות עניות היו הפקר והתדרדרו לפריצות (מצב שלצערנו קיים עד ימינו במדינות רבות מאוד בעולם).
אז מה עשו שונאי הדת? הם לקחו הלכה שנועדה להגן על הילדה הנמצאת במצוקה, והפכו את ההלכה הזאת בדרך מעוותת להיתר של פריצות עם קטינים! כמה נורא וכמה מכוער. ברוך ה´ שיש לנו תורה ויש לנו חכמים, והאמת ניתנת לכל דורש אמת.
 
אינוס בחורה כמעט ללא עונש?
כמעט ללא עונש? ואיזה עונש בדיוק מציעה המדינה בימינו מאנס? הרי ברוב המקרים האנס משוחרר כעבור שנים בודדות וברוב המקרים גם חוזר לבצע את זממו בקורבנות חדשים. כיצד אדם בן ימינו יכול לשאול שאלה שכזו כלפי התורה, כאשר מערכת החוק בימינו אינה טובה יותר. אבל תרשה לי לגלות לך משהו, התורה כן מציעה עונש חמור יותר לאונס – מוות! ברוב המקרים האנס יתחייב במוות לפי התורה. שמעת נכון.
1) אם האשה רווקה - העונש יהיה פיצוי כספי גדול, אך אין זה אומר שלפי המקרא פותרים אנסים מסוכנים בתשלום בלבד. הרמב"ם מסביר מפורשות שבית-הדין כולא עבריינים המסוכנים לציבור ואפילו הורג אותם.
2) אם האשה מאורסת - האנס חייב במוות.
3) אם האשה נשואה - האנס חייב במוות.
4) אם מדובר בילדה שאביה בא עליה – האנס חייב במוות.
5) ואפילו בין גבר לאשתו - היהדות אינה מתירה כל סוג של אילוץ וכפייה בין בני-זוג נשואים וההלכה מתייחסת לכך מפורשות. אם הגבר מכה או אונס את אשתו, יש בכך עילה לגירושין (ובמקרה כזה, הגבר יהיה מחוייב לגרש את האשה. אם הוא יסרב לגרשה, הוא יענש במלקות על ידי בית-דין עד שהוא יסכים לכך).
חשוב להדגיש שהיהדות היא ככל הנראה הדת הראשונה האוסרת אונס ומענישה את האנס, היא מתנגדת לזנות וניצול נשים מכל סוג, לפיה אשה בוגרת בוחרת בעצמה את בן-זוגה (ולא ניתן להשיאה בעל-כורחה), היא מחייבת את הגבר המתחתן עימה בחיובים שונים כלפי אשתו, כמו בכתובה (המקשה מאוד גירושין עבור הגבר, ולא מאפשרת לו להתגרש מתוך קלות דעת). בטרם ניתנה התורה לנשים ועבדים לא היו כל זכויות כלל, היה ניתן לפגוע בהם ולהעניש אותם בלי דין ובלי משפט. רק לאחר שניתנה התורה, והדתות הגדולות בעולם אימצו אותה אל קרבן השתנה היחס לנשים ברחבי העולם. לסיכום, היהדות אינה מתירה כל סוג של אונס, בין של אשה רווקה, מאורסה או נשואה. והיא מענישה בעונשים שונים את האנס בכל אחד ממקרים אלו, בהתאם לכל מקרה ומקרה, מהעונש הקל ביותר (שהוא סכום כספי גדול), ועד מוות. אין ספק שאם החוק הישראלי היה מאמץ את דיני התורה, רובם המוחלט של האנסים המסוכנים במדינת ישראל לא היו מהווים יותר סכנה לציבור.
 
בברכה,
דניאל בלס.