שלום בית וחזרה בתשובה0

כבוד הרב, שלום, אני ובן זוגי חוזרים בתשובה. אני נמצאת כ- 3 חודשים בתהליך. נחשפתי לתורה בזכות בן זוגי. והחלטתי שזו דרך החיים שאני רוצה... קיבלתי על עצמי מיד 3 דברים - טהרת המשפחה, כשרות ושמירת שבת. קצב ההתקדמות שלי בעלייה ברוחניות ובשאר הדברים שאני מקבלת על עצמי הוא הרבה יותר איטי מהקצב של בן זוגי, אשר כולו נלהב ונרגש...וזה יפה מאוד לדעתי. אני מאוד מעריכה את יכולותיו ואת הדברים הלא קלים שהוא מקבל על עצמו. בעוד חודשיים בעזרת ה", אנו עתידים להתחתן. אך לצערי פתאום דווקא כחודשיים לפני החתונה התחילו מריבות ,אנחנו פשוט לא מפסיקים לריב, כאשר לפני כן מעולם לא רבנו. המפליא הוא שאנו רבים רק על דברים הקשורים לתורה. אני חשה כי הדרך שבה הוא מעביר לי את המסרים והדברים שהוא לומד בשיעורי התורה אליהם הוא הולך היא נוקשה, לא חיובית והיא רק פוגעת בי. מילים כמו ´אל תעשי.....´ ´תעשי.....´ ´למה לא עשית..´ ? ´את צריכה לעשות כל שאבקש, ותראי שתהיי מאושרת´ . קשה לי מאוד עם גישה זו. אני חשה שזה שוביניסטי לחלוטין. אני חשה שהוא לוקח לי את החירות שלי.. אני בן אדם בפני עצמו ואינני יכולה שמחליטים עבורי דברים. הוא מספר לי דברים שלמד בהתרגשות, ואני עונה לו ואומרת לו את דעתי אשר אינה תואמת לדעתו, ומכאן ואילך מתחילה מריבה...בשל דעותינו השונות. האם עליי לא להביע את דעתי? חוץ מזה, אנחנו מאוד אוהבים ומסתדרים מצויין בכל שאר הדברים. מה עליי לעשות על מנת לזכות לשלום בית? אני לא יכולה יותר עם המריבות הללו.. האם אכן נועדנו להיות יחד? האם אנחנו צריכים להתחתן בבטחון מלא ובידיעה שזה רצון ה", אחרת לא היה מפגיש בינינו? האם זה חלק מהתיקון שלנו? לשנות את המידות האחד של השני? הוא מאוד קפדן וביקורתי ואני אימפולסיבית וחייבת תמיד לומר את אשר על ליבי...ולכן אנו לא מסתדרים... מה עליי לעשות על מנת לשפר את המצב? ממתינה לתשובתך, בתודה מראש, אודליה.