גלגל השמש

שלום וברכה

א. אתחיל בשאלה השניה

אנסה בס"ד לבאר קצת את הדברים לפי מיטב ידיעתי.

דברי המדרש המוזכרים בילקוט מעם לועז, מקור הדברים בספרות חז"ל היא בספר פרקי דרבי אליעזר (סוף פרק ה) וכך כתוב שם: "החמה קרנותיו ופניו המביטות למטה של אש, וקרנותיו ופניו המביטות למעלה של ברד, ואילולי הברד שהוא מכבה שלהבותיו של אש היה העולם נבער באור, שנאמר ואין נסתר מחמתו, ובחורף הופך את פניו של מעלה למטה, ואילולי האש שהוא מחמם פניו של ברד לא היה העולם יכול לעמוד מפני הקור, שנ` לפני קרתו מי יעמוד, הן כל אלה קצות דרכיו של חמה".

וכל הלומד אכן משתומם, וכי אכן כך הם פני הדברים , ואני כותב בהסתייגות, כי כדור השמש עדיין לא נחקר עד תומו ועדיין רב הנעלם אל הגלוי, כך שאי אפשר לקבוע מסמרות אם אכן מה שנראה מהמדרש בדרך הפשט אכן מופרך מהמציאות.

כך הרי היה בעבר ביחס למה שכתבו חז"ל לפני כאלף שבע מאות שנה בספר הזוהר (פרשת ויקרא דף י עמוד א) בתרגום לעברית: "בספרו של רב המנונא הזקן פירש יותר, שהרי כל הישוב בכדור הארץ מתגלגל בעיגול ככדור, כשחלקם למעלה, וחלקם למטה, וכל אותם בריות המיישבים את כדור הארץ משונים במראה גופם כתוצאה משינויי האקלימים כפי כל מקום ומקום, וכל אותם בריות גם אלו שנמצאים בחצי הכדור התחתון עומדים על עומדם כמו שאר בני האדם, ולכן יש מקום בישוב שבשעה שמאיר לחצי הכדור האחר חושך אצלם, וכאור אצלם חושך לתושבי החצי האחר, בשעה שלאלו יום - לאלו לילה, וישנם מקומות ששם כל הזמן יום ואין שם לילה אלא רק שעה אחת קצרה".

ולמותר לציין, שדברים אלו היו נראים לכאורה מפוברקים ומופרכים לחלוטין מהמציאות, שכל תיאור זה המקובל כיום כדבר מובן מאליו, שהוכח באלפי הוכחות, [וביותר בעת האחרונה כשהתקבלו הצילומים מהחלל החיצון], נתגלה רק לפני כחמש מאות שנה כשמצא קולומבוס את החצי השני של כדור הארץ הארצות אשר בעבר השני של הכדור בשנת 1491, ועד אז היו מקובלים בעולם תפיסות שונות ותיאוריות אחרות לגמרי, ואילו תיאוריית כדוריות הארץ הייתה דחויה וכאילו הזויה לקבל כי ישנן בני אדם העומדים אל מתחת כפות רגלינו, ומכל מקום כבר נכתבו שחור על גבי לבן האמת הברורה כיום בספר הזוהר שנכתב כאמור כאלף ומאתיים שנה לפני קולומבוס, ואפי` פירסום ספר הזוהר בעולם היה כמה מאות שנים לפני קולומבוס, שהרי הזוהר כבר נתפרסם לפני יותר משבע מאות שנה, שבספרים מהתקופה של שנות המאה הי"ג כבר מצטטים קטעים שלמים מספר הזוהר שהיה בידיהם, כפי הנראה בספר לבנת הספיר שחיבר רבינו דוד בן רבי יהודה החסיד ז"ל, וכן בספר אוצר הכבוד לרבינו טודרוס השר הגדול שהיה משנה למלך ספרד, שחי במאה הי"ג, ומביא לשונות לרוב מספר הזוהר, וכן בתשובות הרשב"ץ (ח"ב סימן רל"ו), ובעוד הרבה ספרים מהתקופה ההוא.

ואין דרך אחרת אלא לקבל כי כל הסודות של כדוריות הארץ וכוח המשיכה, וסיבוב כדור הארץ סביב צירו, הכל נגלה לחכמי הזוהר מסוד ה` ליראיו, ואף שבשעה שכתבו דברים אלה הסתכנו בפירסום מידע שנראה כלפי חוץ כאילו מדע בדיוני, מכל מקום מכיון שספרי חז"ל אלו לא נכתבו כלימוד כללי אלא כספר קבלה שרק מורמים מעם לומדים והם בוודאי יאמינו למה שנכתב בזוהר מבלי כל ספק, לכן כתבו את הסודות שהיה מקובל בידיהם, ובחסדי ה` נגלה גם לעין כל מאות בשנים אחרי כן שכל דברי חז"ל אמת קיימת.

 ואכן כך בדיוק, בנוגע לשאר המידע שיש בדברי חז"ל שעד היום לא גילו המחקרים את אמיתות דבריהם, אי אפשר בידינו להכחיש בבירור כי דברי חז"ל משוללים מהמציאות, ויתכן שבביקורים הבאים בכוכבים הרחוקים תגלה המדע דברים חדשים שעדיין לא ידוע עד היום. [ולא ארבה בדוגמאות, די לציין לדברי חז"ל בענין צביר הכוכבים שיש בכימה... שהתגלו כאמיתיים לחלוטין עם הצבת הטלסקופים החיצוניים], אולם דברי חז"ל מתפרשים לעתים רבות במובן פנימי הרבה יותר, שהוא הרבה יותר אמיתי ונצחי מהמציאות הגשמית שנראה לעינינו.

וכך גם המאמר המצוטט בתחילת דברינו בענין השמש וחצאיו הקרים והחמים, ידוע לכל מי שהריח קצת קבלה ומיסטיקה שראשית ההאצלה שעליה מבוסס כל הבריאה היו `עשר ספירות` שמכונות בשמות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שמלבד עצם הספירות הם גם מסמלות את ההנהגה של הקב"ה בעולמו, שלפעמים הקב"ה מנהג עולמו בחסד, ולפעמים במידת הדין שהיא גבורה, ולעתים במידת התפארת, שהוא הנהגה ממוצעת הכלולה מחסד ודין גם יחד, וכן הלאה.

ידועים דברי חז"ל שהביא רש"י בתחילת התורה שבתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, ולפי שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים, בהנהגה זו, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, ולכן בהתחלת התורה כתוב בראשית ברא `אלקים` שהוא השם לעומת מידת הדין, ואחר כך כתוב (בראשית ב ד) ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים שהוא צירוף מהשמות המורים על חסד וגבורה גם יחד.

עשר ההאצלות הללו, הם הם עולם האצילות הגבוהה ביותר מארבע העולמות שהאציל וברא ויצר ועשה הקב"ה בעולמו, מתחת לעולם האצילות ישנה עולם הבריאה שגם בה קיימים עשרה דרגות, וכן בעולם היצירה שמתחת לה קיימים עשרה דרגות של מלאכים שמנה הרמב"ם (יסודי התורה פ"ב) שהן: חיות הקדש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, אלהים, בני אלהים, כרובים, אישים. וכן בעולם העשיה שאנחנו נמצאים בו קיימים עשרה דרגות שמתגלמים בגשם עשרת הגלגלים, שבהן שבעה כוכבי הלכת, וכוכבי השבת, והמזלות, וכל קבוצה של עשר מקבילה לעשר שבעולם העליון יותר, כך שכשמחשבים את השמש במעמדה היא מגלמת את מידת התפארת שבעולם העליון - עולם האצילות, ודבר זה כי השמש מקבילה למידת התפארת כתוב הרבה פעמים בספרי הקבלה וידוע לכל מי שמתחיל קצת בחכמה זו.

[לא רק זה, חשוב על דבר נוסף, האם התבוננת פעם מאין הכח התמידי של השמש להפיק אנרגיה בעוצמות אדירות כל כך בכל שניה, לפי ההשערות עוצמת האנרגיה שמייצרת השמש בכל שניה שווה להתפוצצות של 100 בליון טון של חומר נפץ ט.נ.ט.!!!!, 15,000,000 מעלות חום במרכז השמש!!!, בספרים הק` מבואר כי כח זה מושפעת ומונעת בכל רגע ורגע מהספירה העליונה הרוחנית הנקראת `תפארת` שהיא מושפעת מהקב"ה בעל הכוחות כולם].

מכיון שהעולם נברא על תקן של חסד ודין גם יחד, כמעט ואין דבר בעולם שלא משתקפת בו הצירוף הזה, כמו בצבעים, צבע אדום הוא נגד מידת הדין, ולעומת זה צבע הלבן היא נגד מידת החסדים, אש נגד מידת הדין ומים נגד מידת החסדים, כמו כן תקופות השנה נחלקות כשהחורף שאז עיקר ההשפעה של הגשם מסמלת את מידת החסדים ולעומת זה ימות הקיץ שהחום שורר בעולם מסמל יותר את מידת הדין, וכך בכל הפרטים בעולם. שככל שתרבו בעסק התורה ובעומק שיש בה תגלו יותר ויותר.

 ועכשיו נחזור למאמר התמוה לכאורה בענין מהות השמש, מפרקי דרבי אליעזר שהתחלנו בו, ואני מעתיק את דבריו עוד פעם: "החמה קרנותיו ופניו המביטות למטה של אש, וקרנותיו ופניו המביטות למעלה של ברד, ואילולי הברד שהוא מכבה שלהבותיו של אש היה העולם נבער באור, שנאמר ואין נסתר מחמתו, ובחורף הופך את פניו של מעלה למטה, ואילולי האש שהוא מחמם פניו של ברד לא היה העולם יכול לעמוד מפני הקור, שנ` לפני קרתו מי יעמוד, הן כל אלה קצות דרכיו של חמה".

 ואחרי ההקדמות שביארנו כאן, הדבר ברור לכל המתבונן שרבי אליעזר הגדול שביאר בספרו הרבה מחכמת הקבלה, [והוא היה רבו של רבי עקיבא שנחשב לאחד מגדולי המקובלים בין התנאים, שהיה רבו של רבי שמעון בר יוחאי, שכפי עדות התלמידים כל תורתם נובעת מרבי אליעזר בן הורקנוס שחיבר את הספר פרקי דרבי אליעזר], לא דיבר במאמר זה מהשמש הגשמית אלא ממידת התפארת, שהיא הספירה המקבילה לשמש הגשמית, וכדרך חכמי ישראל שלא הורשו לדבר בחכמת הקבלה ברבים, אלא בדרך נסתרת, שיובן רק למעטים מהחכמים שכבר הורשו לגשת אל הקודש ולהתעסק בחכמת הקבלה, [ורק רבי שמעון בר יוחאי קיבל רשות מן השמים לגלות את החכמה הזאת יותר ממה שהיה עד אז].

וכך מתבארים דברי המדרש, שהשמש שהיא התפארת כוללת בה שני ההנהגות שהן הספירות חסד וגבורה, שאילו היה העולם מתנהג רק במידת הגבורה לא היתה העולם יכולה להתקיים, וכך גם במידת החסדים לבד גם כן לא הייתה העולם בת קיום, מכיון שהעולם נברא על תקן של שכר ועונש, שבלי זה המטרה האלוקית לא היתה יוצאת לפועל, ועל כך ממשיך המדרש שבאמת תמיד העולם מתנהג על פי מידת התפארת, אלא שיש זמנים שבהם החסד משפיע יותר וזמנים אלו הן בבחינת ימות החורף, שבהם מושפעת השפעת הגשמים שמקורם בהשפעת החסדים שהמים מסמלים אותם, ואילו יש זמנים שהגלגל מתהפך וכח הגבורה שיש במידת התפארת גוברת יותר, וזה בבחינת ימות הקיץ שבהן החום והאש שולטים יותר והם המסמלים את מידת הגבורה שבעולם.

[בנוסף לכך, ידוע היום מהמחקרים האחרונים כי מרכז השמש הא כור גרעיני המייצר כמויות עצומות של אנרגיה, כמו שכתבתי למעלה את המדידות שלהם, ולולי שהיתה השמש מוגנת במעטפת ההגנה הנקראת בשם `פוטוספירה` הבולמת את הקרינות המסוכנות ואת גלי ההלם כתוצאה מהזעזועים הגרעיניים הנוראיים שמתווצרים בכל רגע, היינו כולנו נשרפים פה על כדור הארץ, וגם לממצאים אלה אפשר למצוא רמזים בהתחלת מאמר חז"ל זה].

 ואף אילו עומק שבדברים שכתבתי כאן, לא מובן לכם, מכל מקום די בכך בכדי להיווכח שיש בדברי חז"ל משמעויות עמוקות הרבה יותר ממה שנראה על פניו, ותוכלו להניח את הפירוש הזה -שכולו מהספרים הק`- על הזמן שכבר תיכנסו לעומק דברי התורה, שאז בוודאי תבינו את האמת שבדברים, ולסיכום יאמר, כי עלינו להתייחס ברצינות הרבה ביותר ובכובד הראש הראוי לכל מאמר חז"ל אף אם הדברים נראים כבלתי נתפסים בעליל, במבט פשוט, דברי חז"ל כבר עמדו במבחן בהצלחה מרובה, כאשר הרבה הרבה ממאמריהם שהיו נראות תמוהות בלשון המעטה, הפכו במשך השנים לעובדות מדעיות.

[כדאי לציין כי קביעת חז"ל שמי הגשמים מושפעים מלבד מחזור המים הרגיל גם ממים מהחלל החיצון, קיבלה חיזוק בעשור האחרון מהרבה מחקרים, ומיום ליום זה הופך כבר לעובדה מדעית ש30,000 המטאורים החודרים אל האטמוספירה מדי יום מפרקים כמויות מים אדירות שהופכות לעננים ולסוף גם למי גשמים].

כך יש להתייחס גם לאותם מאמרים שהמדע עדיין מפגרת לגלות את האמת שמאחורי הדברים. מומלץ מאוד לקרוא וללמוד ספר `המהפך` שחיבר הרב זמיר כהן שליט"א, שם תוכלו לקנות הרבה מידע עדכני, לא `רק` אמונה. 

ב. לגבי השאלה הראשונה. 

בזוהר הקדוש [שהוא חלק מהתורה שבעל פה] מפורש בפרשת ויקרא [דף י עמוד א] שהיום והלילה על כדור הארץ נוצרים כתוצאה מכך שכדור הארץ סובב על צירו אל מול השמש, ולא כפי שהיה מקובל בזמנים קדומים שהשמש וכוכבי השמים רצים במהירות נוראית להקיף את כדור הארץ מדי יום ביומו. 

כפי הידוע כיום כדור הארץ מסתובב בגלגל סביב השמש הניצב במרכז, ואילו בדרך כלל מבואר בספרים הקדושים כאילו השמש היא הסובבת במהלך שנתי את כדור הארץ הניצבת במרכז, הנכון הוא שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. ענין זה אם השמש סובב סביב כדור הארץ או להיפך אינו עניין הלכתי כלל, כי החשבונות בראיית הירח אינו משתנה בין אם נאמר כך או כך, וכל החשבונות האסטרונומיים יוצאות זהות בין אם נקבע את כדור הארץ כמרכז, ובין אם נקבע את השמש כמרכז, והכל הוא עניין יחסי, שאינו משנה כלל לגבי המציאות הנראית בכדור הארץ.

נכון שברמב"ם סידר את החשבונות לקביעת ראש חודש ועוד, בהנחה, שכדור הארץ ניצבת במרכז, והשמש מסובבת אותה, אולם אפשר גם לסדר אותם חשבונות על המדע החדש הקובע את השמש במרכז, ואין הבדל הלכתי, כך שחז"ל שסידרו את החשבונות סידרו אותם לפי מה שהיה מקובל בימיהם, וכל עוד אין לכך שינוי הלכתי לפי המידע שיתגלה בעתיד אין בכך שום בעייה. הרי חז"ל לא קבעו כמטרה שהשמש עומדת במרכז, שנמצאו דברי חז"ל לפי המדע כיום בטלים, הם רק השתמשו בלשון הזה כדי להגיע למטרות ההלכתיות שלהם, והדרכים איך להגיע לתוצאה יכולה להשתנות במשך הזמן ואין בכך בעיה, אילו היו חז"ל קובעים כדבר כשלעצמו שקבלה בידינו כי כדור הארץ עומדת במרכז, היה בכך התחלה של קושיא לפי המדע המודרני, אבל כל עוד שנתון זה לא בא כקביעה וכמטרה, אלא כסיבה לתוצאה מבוקשת, יתכן שהסיבה לתוצאה ישתנה כשהתוצאה תישאר זהה.

הארכתי קצת בהסברת העניין כי רבים שגו בזה. שמעתי מכבוד הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א מבני ברק, שאין בכך שום כפירה או בעיה לומר כיום כי השמש עומדת במרכז, וזאת מהטעם הנ"ל שמעולם לא קבעו חז"ל אחרת, אלא רק השתמשו בנותון זה כפי מה שהיה ידוע בימיהם כדי לסדר חשבונות ראיית הירח. כל זה נכתב בהנחה שאכן צודק המדע המודרני שהשמש עומד במרכז וכדור הארץ סובבת אותה, אחת לשנה, וקביעה נוספת שחכמי ישראל היו עושים את החשבונות בהנחה שגכדור הארץ עומדת באמצע, אולם הרשי לי להטיל ספק בשני הדברים.

א. המדע שהשמש עומד במרכז היא קביעה בת מאה וחמש שנים, לפני כן היו מחלוקות ועוד בזמן בית שני היו ויכוחים בעניין זה בין חכמי יוון, לידיעתך, ישנם מדענים גם כיום [אם כי מעטים מאוד] הסבורים כי הקביעה שהשמש במרכז לא הוכח מדעית, מאידך יש הסבורים שיש לייחס חמישים אחוז של תנועה לשמש וחמישים אחוז תנועה לכדור הארץ, כך שלא ולא זה עומדים במרכז, ובהתבסס על הגילויים שגילה איינשטיין בתורת היחסות, יש לדברים אלו על מה לסמוך. 

לפי האסטרופיסיקה המודרנית המתבססת על תורת היחסות של איינשטיין אין הוכחה חד משמעית בשאלה מי ניצב במרכז היקום, אחת מהיסודות בשיטת היחסיות שנתקבל על דעת כל המדענים בעשיריות השנים האחרונות הוא:

שבנוגע ל"סיסטמה" של שני גרמים הנמצאים בתנועה יחסית אחד לשני, אי אפשר לקבוע מי הנמצא במצב של מנוחה, ומי המתנענע, ולא מפני החסרון בידיעה שלנו, כי אם מפני "טבע" הענינים, זאת אומרת שבנוגע לשאלה מה מסתובב סביב מה, אין למדע כל עמדה, ואדרבה - המדע שולל מענה ברור מהאמור. ועוד יותר - באם תמצאנה קושיות על שיטה אחת, יש דוגמתן גם בנוגע לשיטה השניה, וכמבואר בשיטת היחסיות בארוכה.

מהאמור מובן - שבאם יבוא מי שהוא ויאמר שמאיזה טעם שיהיה בוחר לקבע שגרם פלוני עומד והשני סובב סביבו, אי אפשר מנקודת המדע - שתימצא על זה איזה סתירה.

ב. הקביעה שחכמי ישראל הם שהעמידו את כדור הארץ במרכז המערכת, אינו ברור כלל, שהרי כך כתב הרמב"ם ביד החזקה (קידוש החודש פרק יז הלכה כד): "טעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה על כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים, אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו, ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותו נביאים בין שחברו אותם גוים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמתתו בראיות שאין בהם דופי אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו אלא על הראייה שנתגלתה והטעם שנודע".

ומשכך, הרי ייתכן שחכמי ישראל בזמן הקדום כשבני יששכר קבעו חדשים היו באמת מחשבים את החשבון בהנחה שהשמש עומד במרכז, ורק בזמן המאוחר כשאבדו הספרים האלה התחילו לחשב את חשבונות הראייה לפי מה שהיה ידוע אז מחכמי יוון. אולם נחזור למה שהתחלנו שאין בכך שום הבדל לעניין התוצאה הסופית של ראיית הירח שאותה קבלנו איש מפי איש עד משה רבינו. 

בהצלחה - מנשה ישראל