פרשת בראשית

לכבוד השואל,

נא למחול על איחור התשובה עקב פניות לאתר.

א. ראה בספר פלח הרמון ועסיס רימונים להרמ"ע מפאנו ז"ל במאמר "מיעוט הירח", שמסביר את ענין המדרש הזה כרמז לספירות הקדושות. ולפי זה לא שייך הענין למלאכים כלל.

וענין הקטרוג שנזכר דברי חז"ל, מבואר שם בעסיס רימונים פרק יב, שאין הכונה לקטרוג וקבלת חטא כמו מי שחטא בדיבור נגד בוראו ח"ו, אלא הכונה בדבריהם ז"ל, שעצם השינוי במציאות הספירות גורם לקטרוג כביכול ממדת המלכות כלפי מדת התפארת, עיין שם. ומה שנגזר על המלכות "לרדת" ממדריגתה הוי בבחינת "תיקון" לבחינת הדין שבה, עיין שם. וכל זה לא שייך כלל לבחינה של עונש על "בחירה" לא טובה.

ב. סוג דגים גדולים שאנו מכירים היום ונקרא בעברית המודרנית "לויתן", יכולים להקרא כך רק על פי פירוש רש"י הראשון (בפסוק כא): "דגים גדולים שבים", ושם לא נזכר "שאם יפרו וירבו וכו'. ולפי דברי האגדה שמביא רש"י, מוכרחים לומר על פי קושייתך, שאין סוג הלויתן וזוגתו שנבראו בששת ימי בראשית דומים כלל בגודלם או אפילו במהותם ל"סוג" של "לויתנים" שאנו מכירים היום.

ג. ענין הלויתן שהזכיר רש"י הקדוש מדברי האגדה מרמז אפילו בגשמיותו לענינים רוחניים. עיין בספר הקדוש אגרא דכלה (בראשית א כא) שבירר, כי משונה הלויתן משאר דגי הים שנבראו בחמישי לששת ימי בראשית - שהוא נברא בלא אמצעי, והמה נבראו בציווי ה' על ידי המים, וז"ל: "ויברא אלקים את התנינים, הנה נצטוו המים להשריץ, ואם כן למה שוב נאמר ויברא אלקים, הוה ליה למימר וישרצו המים או ויוציאו. ויוצדק הדבר לפי דרשת חז"ל (ב"ב עד ע"ב), שקיבלו שהוא לויתן ובת זוגו המוכנים לסעודת הצדיקים לעתיד. הנה להיות אלו הברואים נבראו לסעודת מצוה אל הצדיקים, טועמיה חיים זכו ליום שכולו שבת, וכביכול הכנה לסעודת שבת מצוה בו יותר מבשלוחו, כי הא דרבי זירא מלח שיבוטא וכו' (שבת קיט ע"א), על כן כביכול עשה הש"י בעצמו ולא על ידי שליחות המים".

הרי שענין בריאת הלויתן ובת זוגו היה כבר הכנה לסעודת הצדיקים שלעתיד. וענין אותה סעודה הוי הקדמה ל"יום שכולו שבת" שזהו זמן שענינו סיפוק רוחני [וכמו שנקרא יום השבת בזוהר הקדוש: "יומא דנשמתא"]. א"כ הסעודה, שהיא הכנה לזה, ג"כ הוי ענין רוחני. החוויות הרוחניות שיחוו באותה סעודה בעזרת השם, יביאו את נשמות ישראל הקדושים לידי הרוחניות היותר נעלה הבאה אח"כ ביום שכולו שבת. 

ד. ועל פי זה יש לומר בס"ד: שהיה מקובל לחז"ל שבענין הלויתן שהכינה הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, ישנם שני סוגי חויות: יש בו ענין חוית הסיפוק של מילוי - שבא עקב "אכילת" הלויתן, שזה יתקיים בבשר הלויתן; ויש בו ג"כ ענין חוית הסיפוק של שמירה ובטחה - שבא עקב "הגנת" הלויתן, שזה יתקיים בעורו של הלויתן. והרגשת הסיפוק הבא מב' סוגי החויות תביא ההכנה הראויה בנפשותינו כדי להתעלות יותר וליכנס ל"יום שכולו שבת".

ולכן אנחנו מתפללים על הענין הזה דוקא בתום ימי הסוכות. כי מאחר שזכינו לקיים מצות סוכה שהיא מרמזת להגנה שיגן עלינו השם יתברך לעתיד לבוא [וכמו שמובא בגמרא בסוכה ב. בפסוק מישעיהו (פרק ד פסוק ו) "וסוכה תהיה לצל יומם מחרב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" ופירש רש"י שם שהפסוק מדבר על העתיד לבוא כאשר ימטר השם על רשעים פחים], אנחנו מתפללים שבאמת נזכה לזה בפועל שבאותה שעה נזכה לאותה הגנה דלעתיד לבוא ונזכה "לישב בסוכת עורו של לויתן".

כן יזכינו השם יתברך יחד עם כל ישראל במהרה בימינו, אמן.

בברכה,

רב נחום