מי שעשה קעקוע - האם עובר איסור בכל רגע?

שלום רב,

למרות שיש איסור גמור לעשות כתובת קעקע על בשרו (ראה ספר ויקרא יט כח, ושלחן ערוך יורה דעה סימן קפ), מכל מקום מי שכבר עשה קעקוע אינו עובר איסור בכל רגע, ולכן אינו חייב להסיר זאת מבשרו, ומכל מקום טוב ונכון למי שיש באפשרותו - להסיר את הקעקוע מבשרו כדי שלא יהיה עליו "מזכרת עוון". וכך דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

מקורות: ראה מנחת חינוך (מצווה לב, במוסך השבת מלאכת המוחק אות ד) שלהיות כתובת קעקע על בשרו אינו נכון לישראל. ע"ש. הרי שאין איסור בכל רגע שהקעקוע על בשרו, ושמכל מקום נכון להסירו. וכן יעויין בשו"ת להורות נתן חלק ח' (סימן עב) שהעלה שאם כבר עשה כתובת קעקע אין איסור בקיומה ואין חיוב למוחקה, ומכל מקום אם רוצה להסירה מבשרו רשאי ואין בזה משום חובל עצמו אם אינו מרגיש צער בבשרו. ואם עושה בדרך צער כדי לכפר על עוון עשיית קעקוע גם כן מותר. וע"ע בשו"ת רבבות אפרים חלק ח' (סימן שו) שגם כן כתב, שנראה שאיסור כתובת קעקע הוא רק איסור לכתוב כתובת קעקע, אבל אם כבר נכתב אין איסור לקיימה, אבל יותר טוב שיסיר כי זה נראה מגוחך, ויאמרו שעבר עבירה וירדימוהו ויסירו ולא ירגיש הכאב ולא יהא חובל בעצמו (ושוב פקפק שאולי יש איסור דרבנן אם זה על גופו. אולם לא הביא שום סימוכין לזה).

גם הגר"י זילברשטיין שליט"א בספר חשוקי חמד (פסחים עמוד תכז) נשאל ביהודי שחזר בתשובה ומסתפק אם עליו להסיר את כתובת הקעקע, והאם עליו לעבור לשם כך אף ניתוח, שהרי גם כשיעשה את הניתוח לא יעקור בזה את הלאו למפרע, ואת העשוי אין להשיב, ולכן יש להסתפק אם מותר לאדם לחבול בגופו להסרת הקעקוע כשבין כך לא יתקן את הלאו, ולא מצינו שזוהי עבירה נמשכת. והציע שאלה זו לפני הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והשיב לו: להסיר את הכתובת קעקע הוא דבר ישר, למעט תיפלה, ומותר בעד זה לחבול בגוף, כי האיסור לחבול הוא כשמזלזל בגוף שהוא מתנת אלוקים וגם הוא לא שייך לנו, אבל כשחובל להסיר תועבה מותר. ושוב הביא מגיסו הגר"ע אויערבאך שליט"א שאמר להביא ראיה לפסק זה מדברי המנחת חינוך הנ"ל.

וכיוצא בזה כתב בשו"ת שבט הקהתי חלק ה' (סימן קנד) שנראה שבמידת האפשר יש להסיר כתובת קעקע מעל גופו משום מראית העין. והביא שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל נשאל בזה שבועיים סמוך לפטירתו, והשיב, שלא מצא בהפוסקים שיהא עובר בכל רגע, ואם כן אין חיוב להסירו מדינא. וע"ע אליו (שם סימן רעו אות ב) שציין לדברי המנחת חינוך הנ"ל.

ועיין עוד בספר מעין אומר חלק ז' (פרק ג סימן ד) שכתב, שכמה פעמים שאלו חוזרים בתשובה את הגר"ע יוסף זצ"ל אם חייבים להוריד את הקעקועים שעל גופם, ואמר הרב זצ"ל שאין חייבים להוריד זאת. והוסיף שאומר זאת כיוון שהדבר כרוך בכאבים מאוד חזקים. ומבואר יוצא שגם לדעתו ראוי מאוד להסיר את הכתובת קעקע מעל גופו (והיינו טעמא דלא חש משום איסור חובל בגופו לפי מה שכתב בשו"ת יביע אומר חלק ח' חלק חושן משפט סימן יב אות א שרק בדרך ביזיון אסור לאדם לחבול בגופו. הא לאו הכי שרי). ורק בגלל שזה כרוך בכאבים אוקמי אדינא שאין חיוב להסירו.

וכן ראה בספר מעלות רבקה על התורה (עמוד רנב) ששאל את הגר"ח קניבסקי שליט"א אודות אדם בעל תשובה שבעבר קעקע כתובת קעקע בתורה של צלב ר"ל בבשרו, האם יש לו להשתדל להסירה (וציין שהדבר כרוך בהוצאות מרובות ובכאבים), והאם יש נפקא מינה במיקום הכתובת קעקע (למשל אם מצויה במקום גלוי כבידו, או אם נעשתה במקום נסתר), והשיב: אין חייב, ומכל מקום אם יש לו סיבה רשאי ואין זה בגדר חובל בעצמו. וזהו לשיטתו שכתב להוכיח בקונטרס פתשגן הכתב (סימן ג. נדפס בתוך ספר שיח השדה) שאין רצון התורה שלא יהא חקוק בבשר כתובת קעקע אלא רצון התורה הוא לאסור את עצם המעשה ולא התכלית.

ולגבי מחיקת קעקועים שעשו הנאצים ימ"ש וזכרם בזרועות היהודים (ובזה כמובן לא שייך מזכרת עוון שהרי נעשה באונס גמור) הנה בשו"ת ממעמקים חלק ד' (שאלה כ"ב) השיב לאישה שהנאצים ימש"ו חקקו על בשרה מספר, שאין לה למחוק מספר זה, כי בזה היא נותנת יד לפושעים הנאצים הארורים, ועוזרים להם להשכיח את מעשי הזוועה והאימים שעשו לעם ישראל, ויש בזה משום חיזוק לשונאים הללו המתחצפים ומכחישים את הכל, כאילו אנו היהודים שמים להם רק עלילות דברים ותואנה אנחנו מבקשים להם, אלא אדרבה עליה לשאת את האות הזה בגאווה וגאון. אמנם בירחון המאור (אדר א' התשכ"ה, עמודים 3-5) השיב על דבריו. ועיין בשו"ת שבט הקהתי חלק ה' (סימן קנד) שכתב, ששמע שבכוונה אין מסירין ניצולי השואה את הסימנים שקעקעו על בשרם כדי להראות לבית הדין של מעלה מה עוללו הגרמנים ימ"ש, ויהיה זה למליץ יושר עבורם ליום הדין.

וע"ע בשו"ת נזר כהן חלק ב' (סימן כג) שהרחיב הדיבור בכל האמור.

בברכה,

הלל מאירס