מי איפה אפשר לדעת שיש השגחה

שלום וברכה,

- נא לראות תחילה את המאמר: "10 הוכחות שאלוקים אוהב אותך"

https://www.hidabroot.org/article/798

- אם אבא אוהב, אז למה כואב?

https://www.hidabroot.org/article/125233

וכעת,

האם ידעת שהתא הקטן ביותר באצבע שלך יותר מורכב מכל העיר ניו-יורק?

האם ידעת שבמוח שלך יש יותר ממאה טריליון סינפסות (קשרים חשמליים)? אין בעולם הזה מחשב יותר משוכלל מהמוח האנושי.

הבריאה הזו גאונית מאין כמותה, והבורא הוא החכם הגדול ביותר שיש, כך שדבר לא נסתר ממנו, וטעות לא תיתכן בממלכתו. הרי כל אחד מאיתנו מורכב ממיליוני אטומים שפועלים בתיאום בכל רגע ורגע, ואם היו מפסיקים לנוע - היה הכל חוזר מיד לתוהו ובוהו. כך שה' משגיח אפילו באטום.

מכאן יש להבין שאין מקרה בעולם כלל. וכל מה שקורה בעולם - קורה בסיבה. אפילו הייסורים הקטנים ביותר נקבעים מן השמים. כך אמרו חז"ל (ערכין דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!"

כשאנשים סובלים, או מתקשים בזיווגים או מתגרשים - גם ייסורים אלה נקבעו כמובן מן השמים. ומאחורי כל סבל יש חשבונות קודמים שנועדו לתיקון הנשמות בעולם הזה, הדבר דומה לניתוח כואב שאיננו יודעים את סיבתו - אך יודעים שהוא מתוכנן כדי להטיב לנשמות, כדי לכפר על עוונות ולתקן.

אך כאן צריך לתקן טעות נפוצה:

רוב האנשים בעולם אינם סובלים, וזו עובדה. העולם ברובו המוחלט הוא טוב. וכמו שאמרו חכמים: יותר אנשים מתים על סיר הבשר מאשר ברעב.

זו עובדה שרוב האנשים בעולם לא מתים מרעב, ולא מתים ממחלות. בני האדם קיבלו כלים לחיות ברמה גבוהה ונוחה יותר מכל בעלי החיים בטבע, ורובו המוחלט של הסבל מגיע ממעשי ידיהם של בני אדם. כמובן שיש בעולם גם אסונות טבע ומחלות, אך הם היוצאים מן הכלל.

עם זאת יש תשובות עמוקות לשאלות ששאלת, והדבר תלוי בסוג גלגולי הנשמות. בעקבותם יש נשמות שיורדות לעולם לכפר על עוונות מגלגולים קודמים, ולכן נגזר עליהם סבל מסויים (לדוגמה, אנשים בעלי מום או כיעור - חלקם ירדו לעולם כדי לתקן עוון שבו פגעו באדם אחר שהיה בעל מום בגלגולם הקודם). 

אך באמת, האם ניתן לחשוד בקב"ה שהוא אינו מוסרי, כאשר כל המוסר והרחמים שלנו מגיעים אך ורק ממנו יתברך?

הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".

מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם. 

כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.

אני גם ממליץ לצפות בהרצאה מעולה הנקראת "סוד הצדק העליון": 

https://www.hidabroot.org/he/video/59204

https://www.hidabroot.org/he/video/59205

https://www.hidabroot.org/he/video/59206

עלינו לדעת שהקב"ה שהוא רחום וחנון, אשר נתן לנו את היכולת לרחם, הוא ודאי יודע כל מה שאנו יודעים, ומבין כל מה שאנו מבינים, והוא מרחם יותר ממה שאנו מרחמים, כי הוא אבי כל הרחמים, ורק ממנו כל הרחמים שלנו מגיעים. ואם בכל זאת פעל בעולמו כפי שפעל, עלינו לבטוח שזו היתה הברירה היחידה, ולא לשכוח לרגע שהעולם הזה הוא זמני, והיעד האמיתי של הנשמות היא העולם הבא.

אנשים בעולם הזה דומים לילדים קטנים שרוצים עוד ועוד סוכריות וממתקים, וגם אם יסבירו להם במשך שעות שזה הורס את השיניים, שזה מזיק לבריאות, שהם יפתחו תאווה לאוכל, הילדים לא יקשיבו, וימשיכו לדרוש ולדרוש. כך גם אנו בעולם הזה דורשים חומריות, ולא מבינים שיום אחד נביט על הדברים אחרת מן העולם הבא, בתור נשמות, ואז גם נראה את גודל טעויותינו. הקב"ה מתנהג איתנו בצורה הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לעיתים זה נראה לנו כאילו הוא לא מתחשב בנו, הרי הוא נוהג כאב אוהב כלפי ילדיו, וכמו כל אב אוהב, הוא עושה את הטוב ביותר עבור ילדיו גם כשאינם מבינים זאת. כך תוכל להשיב להם.

בברכה,

דניאל בלס