ראם=דינזואור

שלום צבי,
 
המילה דינוזאור מורכבת למעשה משתי מילים: "דינו" ו-"זאור". "דינו" פירושו לטאה. "זאור" פירושו "איום" או "עצום". כלומר המילה דינוזאור, משמעה "הלטאה העצומה" או "הלטאה האיומה".
 
שים לב בספר בראשית, בפרק הראשון, שמכל בעלי החיים שברא א-לוהים מוזכרים אך ורק התנינים הגדולים... זה לא צירוף מקרים.
מי שבודק את הדברים יופתע לגלות הקבלה מדהימה בדיוקה לדינוזאורים בספר בראשית. נראה לכאורה שהתורה הזכירה את הדינוזאורים באופן מפורש בספר בראשית (פרק א, כא): "ויברא אלוקים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה..." - במילים אחרות, הבורא ברא זוחלים ענקיים בתקופת בראשית.
 
אנו יודעים שהתנין המצוי בימינו הוא לטאה ענקית בגודלה (תנין ממוצע מסוגל להגיע לאורך של שמונה מטרים ויותר!).
התנין המוכר לנו בהחלט נכלל בהגדרה של "גדול". ברם, התורה אינה מסתפקת בפסוק "ויברא אלוקים את התנינים", אלא מציינת דווקא את בריאתם של "התנינים הגדולים"!
אם התנין הממוצע הוא ענק, משמע שהתורה מדווחת לנו על תנינים ענקיים בהרבה מהתנין הממוצע. "התנינים הגדולים" לא רק היו גדולים, הם היו עצומים בגודלם! העדויות לקיומן של לטאות-עצומות מן העבר אינו מוטל בספק. מה שמכונה כיום בשם "דינו-זאורים" (לטאות-עצומות) מוזכר בפשטות בספר המפורסם בעולם, כבר לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה.
 
עוד ראיה לכך, ראיתי באחת ההרצאות של הרב זמיר כהן, היתה כזאת:
פירוש המילה "דינו-זאור" היא "לטאה איומה", ובלשון חז"ל נקראה החיה "ראם" (לפי חז"ל ראם הוא לא הצבי שאנחנו רואים היום. חז"ל טוענים שהוא היה בגודל של הר). אנו רואים בתורה שכאשר משה רבינו זרק את המקל ונהיה לנחש אך אחר כך, כשהוא מרים אותו, כתוב שהוא הרים את המקל שהפך לתנין. נשאלת מיד השאלה, האם המקל הפך לנחש או לתנין? על כך רש"י כותב, כי נחש ותנין זו אותה חיה (וגם אונקלוס באותו מקום כותב את אותו הדבר). כיצד זה יתכן? מסתבר שתנין הוא שם כולל לכל משפחות הזוחלים ונחש הוא מהמשפחה של התנינים והזוחלים בכלל. דומה הדבר לכך שנאמר שיש בשדה כבשה ואחר כך נאמר שיש בשדה בהמה, בעצם צדקנו בשני המקרים. כפי שנחש שייך למשפחת הזוחלים, כך בלשון התורה נחש שייך למשפחת התנינים.
 
כמו כן, שים לב שהתורה מציינת בפרק הראשון בספר בראשית אך ורק משפחות של בעלי חיים (הרומסים על הקרקע, הבהמות, העופות וכו´). מכאן הראיה ש"התנינים הגדולים" אינם בעלי חיים ספיציפיים אלא משפחה של בעלי חיים.
יתכן מאוד שהתנינים הגדולים הם למעשה "משפחת הדינוזאורים" (שכללה הרבה מינים, גם כאלו שחיים במים), כך שבעצם אין להם איזכור מיוחד בספר בראשית, אלא איזכור קצר בדיוק כמו כל משפחה אחרת של בעלי חיים שנבראה בעולם. אם בכל זאת יש להם איזכור מיוחד (הרי נאמר שם התואר "הגדולים"), זה כנראה מפני שהם היו החיות הגדולות ביותר בעולם, ובגלל שהם איכלסו כמעט את כל העולם כולו והיו רבים מהם לפני המבול.
נוסף לכך, מעניין לציין שכיום גם מדענים טוענים שהצאצאים הידועים ביותר עוד מתקופת הדינוזאורים ועד ימינו הם התנינים הגדולים, ומכיוון שהם צאצאי הדינוזאורים הגדולים ביותר, הגיוני שהתורה השתמשה בביטוי "התנינים הגדולים" כדי לתאר את כל מיני הזוחלים שנכחדו.
 
ולגבי שאלתך - הביטוי "ראם" הפך עם השנים למטבע לשון עבור חיה גדולה, כמו שבימינו המילה "בהמה" היא לרוב מיוחסת לחיית משא גדולה.
חז"ל הסבירו שהיו חיות עצומות בעבר. ביניהן גם יונקים ענקיים שנכחדו, כמו הממוטות. המילה "ראם" בגמרא מתייחסת לחיות אדירות מימדים שחיו בעבר ונכחדו. התורה מזהה את החיות העצומות הללו בתואר "התנינים הגדולים", שלפי ראיות רבות מתאים לתואר "לטאות ענקיות" (כלומר "דינוזאורים" בביטוי הנפוץ כיום).
לפי היהדות, מסתבר שכל החיות העצומות הללו נכחדו במבול, וזו גם התשובה לחידת ההכחדה של הדינוזאורים. עם זאת יש מדרשים המסבירים שדינוזאורים יחידים שרדו את המבול בתיבה של נח, ומעניין עוד יותר לציין שבימינו נמצאו כמה וכמה דיווחים להימצאותם של דינוזאורים ימיים מסוג מסויים בים.
 
על כל פנים, מסתבר שרוב ה"תנינים הגדולים" נכחדו מזמן, ולפחות כל הענקיים שבהם.
 
בברכה,
דניאל בלס.