הלכות ומנהגים
תיקון חצות.
- כ"ה אדר א' התשע"ד
שאלה
לכבוד הרב, שלום. שתי שאלות בנושא תיקון חצות: א. שמעתי שיש שעות מסויימות לכל תיקון, תיקון רחל טוב במיוחד לומר אותו ב4 בבוקר ולאה ב1½ או 2 בלילה. או ההפך, תוכל ליישב את העניין הזה בבקשה? ואם אפשר על פי ההלכה התימנית הבלאדית. ב. כשאני עושה תיקון חצות נאמר שצריך לבכות על חורבן בית המקדש, עשרת הרוגי מלכות, על הגלות ועל כל הצרות המרות שעבר עם ישראל כתוצאה מחורבן הבית. אני לא מצליח לבכות, כמה שאני רוצה, אני פשוט לא מצליח. ויתרה על כך, אני מרגיש צער על חורבן הבית ועשרת הרוגי מלכות, אבל לא במידה שתעורר את ליבי. השאלה שלי בנושא היא כזאת: מה עלי לעשות כדי לזכך את הלב שלי כדי שאוכל לבכות? לקרוא מדרשים על תקופת בית המקדש ועל כל הרעות? אם כן, אשמח אם תוכל להפנות אותי לקישורים, או שמות של ספרים. נאמר שגם אם אני לא יכול לבכות, אלא מרגיש שברון לב אז זה כמו בכי. אמנם אני מרגיש שברון לב, אבל לא ברמה שאני ארגיש אם לדוגמה אראה את ביתי חרב, אחרי הכל, אם הקב´ה בוכה על בית מקדשו אני רוצה להשתתף בצערו, אז גם אם אני לא צריך על פי ההלכה לבכות. מכל מקום ראוי שאזכך את ליבי בעזרת סיפורים שיוכלו לעורר אותי ולגרום לשברון לב על הבית הקדוש של אבינו. אז אם אני לא יכול לבכות לפחות אנסה להרגיש בצערו של בוראי. שיהיה לך שבוע טוב, ומבורך שפע וכל טוב, הצלחה מרובה בתלמוד ולימוד התורה ותודה מראש.
תשובה
לכבוד השואל,
נא למחול על איחור התשובה עקב רוב פניות לאתר.
א. במסכת ברכות (ג. - :) נחלקו התנאים הקדושים כמה משמרות הוי לילה - ג' או ד'. וכתוב בשולחן ערוך (סימן א מהרא"ש והטור) שהתפלה על החורבן רצויה ביותר דוקא באותם שעות שיש בהם החלפת המשמרות. אם כן אותם דעות ששמעת מסתמא היו על פי חישוב השליש או הרביע האחרונה של הלילה.
אמנם האר"י ז"ל כבר גילה לנו ברוח קדשו ועל פי הזוהר הקדוש, שהזמן המובחר שיש לקונן ולהתחנן על הגלות הוא בחצות הלילה. (מקור הלכתי: פסקי תשובות סימן א אות י).
ב. בדרשות החתם סופר לז' באב, תקצ"ד כתוב, שלדאוונינו ירדנו בענין הזה של הרגשת הצער אודות החורבן, עד שבדרך כלל אנו מצטערים על דברים הטפלים בחיים ולא על עיקר האבידה; ועל עצם זה צריך האדם להצטער - על מצבו שלא מרגיש, עיי"ש.
ואם כן לפי זה, נמצא שעיקר החורבן כעת הוא על עצם זה שנעשה מחסום בנשמותינו, שהתרגלנו להצטער על דברים כאלו שאינם העיקר ואין אנו מצטערים על עיקר האבדה.
ועל פי זה מה שנראה ליעץ לך, היינו, שבזמן שהקדשת להתבונן אודות החורבן, ואתה נמצא במקום שקט ובזמן שאתה יכול להתבודד במחשבתך בינך לבין הבורא יתברך, תסגור את עיניך, ותתבונן באיזה דבר שאירע בחייך שאתה יודע שגורם לך לבכות כשאתה חושב עליו. כי יש לכל אחד מקום כזה עמוק בתוכו; ובדרך כלל "לא הולכים לשם", כי כל אחד יודע שזה יגרום לו לפירצה של רגשות.
אבל עתה, שזהו בדיוק הזמן והעת המיועד להתבונן אודות החסרון הגדול שיש לכל נשמה בזמנינו בזמן הגלות, אשר החסרון הזה כולל גם את החורבן הכללי וגם את החורבן הפרטי, אפשר "ליכנס למקום הזה". וכיון שתרגיש את הרגש העמוק של שבירת הלב או אפילו לבכות, אפשר לכוין ולבטא את אותה בכייה או רגש אח"כ כלפי החסרון הכללי שאנו מרגישים בעקבות החורבן והגלות.
ואם תקשה, אבל לפי זה נמצא שאני בוכה על עצמי ולא על צער השכינה? התירוץ הוא, שלפי דברי החת"ס הנ"ל הרי זהו בעצם אותו החיוב, שכיום צריך שיבכה על עצמו ועל כל הבעיות הפרטיות שעוברות עליו, שהן בעצם גורמות את המסחום בנפשותינו מלבכות על עיקר החורבן - שזהו הכל בעצם תוצאה מן הגלות.
ותדע עוד יותר, שלפי הבעל שם טוב ז"ל (ספר הבעל שם טוב, פרשת בראשית, סוף אות פח), כשאדם מרגיש איזה חסרון בעצמו, זהו בעצם מראה על החיסרון שנמצא במקביל בשכינה הקדושה; ונמצא שאותו הצער הפרטי שהנשמה מרגישה בקרבה, הוא הוא צער השכינה והיינו הך.
ויהי רצון שנזכה לתקן כבר את העבודה של הגלות, ושנזכה לעבדו יתברך בתנאי הגאולה במהרה בימינו אמן.
בברכה,
רב נחום
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il