מה קורה לנו לאחר המוות

שלום וברכה,

1. תכלית החיים בעולם הזה היא התקדמות רוחנית, העמידה בנסיונות היצר הרע
ע"י שמירת התורה והמצוות, במטרה לרומם את הנשמות שלנו לדרגה גבוהה
בגן-עדן. ראה:
https://www.hidabroot.org/he/question/132674

2. לאחר המוות הנשמה מגיעה לבית-דין של מעלה, ונשפטת על כל מעשיה בעולם
הזה. אם צריך היא חוזרת בגלגול או עוברת תיקון אחר - במטרה לתקן עצמה כדי
שתוכל להיכנס שלמה וטהורה לגן-עדן. כל נשמה זוכה לחלקה בגן-עדן בהתאם
למעשיה בעולם הזה. קירבת ה' היא האושר בעולם הבא, וכל נשמה זוכה לקירבה
אחרת.

ראה את הרצאתו של הרב זמיר כהן - העולם הבא לפי הקבלה:
https://www.hidabroot.org/article/211728

3. גלגולי נשמות הן חלק נסתר שהקבלה מלמדת עליו, ומטרת הגלגולים היא
לאפשר לאדם לחזור לעולם הזה כדי לתקן עוונות שבהם חטא, כדי לכפר על
עוונות, וכדי לקיים מצוות שעוד לא זכה לקיים, וכך להגדיל את חלקו לעולם
הבא.
כדי להבין את מטרת הגיהנום, חשוב שתקרא את המאמר "מדוע אלוקים ברא את הגיהנום":
https://www.hidabroot.org/article/211728
המטרה אינה להעניש, אלא לתקן.

כל אדם שעושה חטאים פוגם בנפשו, הייסורים נועדו לנקות את הכתמים והמומים
המסוכנים שדבקו בנשמתו מגלגול זה וגלגולים קודמים, והמונעים ממנו להשיג
את האור האלוקי בעולם הבא והנצחי. כשם שבעולם הזה כל חולה רוצה להתרפא
ממחלתו, ומוכן לשלם על רפואתו ואף מודה לרופא שמנתח ומכאיב לו, כך גם כל
נשמה מודה ליוצרה בעולם הבא על הייסורים שקיבלה, כי היא מבינה את תכליתם
להטיב לה ולתקנה.
עלינו לבטוח בקב"ה בכל מצב, שהוא יתברך עושה הכל ברחמים ולטובה, ותפקידנו
לקבל הכל באהבה. עלינו לשים עצמנו בידיו של בורא עולם כמו תינוק קטן בידי
אמו. גם אם אמא לוקחת את התינוק לרופא כדי לקבל זריקה כואבת, התינוק לא
חדל לאהוב את אמו, למרות תמימותו הוא יודע בפנים-לבו שאמו עושה הכל למענו
ולטובתו, מתוך אהבה ולא מתוך שנאה. כולנו בניו ובנותיו של הקב"ה, ועלינו
לבטוח בו יתברך שכל רצונו הוא להטיב לנו. ומתוך הביטחון נתגבר על כל
הקשיים והפחדים.

התפילין עבור היהודי מתקנות את נפשו ומרוממות אותו, והן בבחינת כתר קטן
של בן מלך - המחבר אותו לבורא עולם. ניתוק הקשר הזה מזיק לנשמת הישראל.
שמירת השבת מקיימת את העולם, ואי שמירתה מזיקה לעולם ולעם ישראל
(הפיגועים והצרות מגיעות באופן ישיר למצבו הרוחני של עם ישראל).

אך איננו יודעים כלל מה העונש על כל חטא (וגם מה שראית בתורת הגלגולים
הוא תורת סוד ורמזים, ואינו ניתן להבנה אנושית כלל).  אך מה שברור הוא
שהנשמה שמגיעה לעולם הבא מבינה את כל הדינים ואומרת אמן, כי היא משיגה
בשכלה את מה שאי אפשר להשיג בעולם הזה. היא רואה כל עבירה בדיוק במה היא
פגמה (יש חוקיות למציאות הזו. אדם שמכניס את ידו לאש נכווה, כך גם התורה
היא ספר הוראות היצרן שמלמד אותנו מה פוגם בנשמה ומה מחזק אותה). הנשמה
בעולם הבא מבינה שגם הייסורים היא בבחינת ניתוח לריפוי הפגמים שפגמה
בעצמה, והיא מודה עליהם. הנשמה לא תוותר על הריפוי - כי היא מבינה את
גודל השכר בעולם הבא. למה הדבר דומה? לאדם שעישן והזיק לעצמו למרות
שהרופאים הזהירו אותו לטובתו, וכעת לאחר שנים רבות גרם לעצמו למחלת סרטן
והוא צריך לעבור ניתוח להצלת ידו או רגלו - למרות שהניתוח כואב הוא מודה
בכל לבו לרופא המנתח שמטפל בו, כי הוא מבין את מה שהזיק לעצמו, וגם מבין
שמטרתו של הרופא לעוזרו. כך הנשמה בעולם הבא רואה כל מה שפגמה, ומודה
לקב"ה שמרפא אותה ומתקן אותה.

גניבה וגזל - אנו רואים את היזיקם המידי והנורא בעולם הזה. אך יש עבירות
נוספות שאיננו רואים את סכנתם, והתורה בכל זאת מזהירה עליהם. למה הדבר
דומה? לילד שאומר "אני מבין מדוע אסור לי להכניס את ידי לאש, שהרי רואים
מיד שהיד נכווית באש. אך מדוע אסור לי לאכול בידיים מלוכלכות? הרי אינני
רואה את וירוסים ואני לא חולה מיד".

עם זאת, חשוב גם לזכור שהקב"ה רואה לב וכליות, ושופט כל אדם בדיוק לפי
מעשיו - גם לפי מה שידע או לא ידע, ומה יכל לעשות. ה' שופט בצדק וברחמים.
החילונים התועים לא גדלו על ברכי היהדות ולא מכירים את חשיבות המצוות,
ומצבם ההלכתי מוגדר כתינוקות-שנשבו (אין הכוונה לתינוקות, אלא הכוונה שהם
אנוסים כמו תינוקות שנשבו בידי הגויים ולא מכירים את חשיבות התורה).
איננו יודעים מה דינם, אך ברור שהקב"ה שופטם בצדק וברחמים ומתחשב במצבם,
שהרי ה' הוא חכם ורחום מאיתנו, ויודע כל מה שאנו יודעים ומבין כל מה שאנו
מבינים - שהרי הוא נתן לנו את כל השכל והרחמים!

התורה הקדושה עליה נאמר "דרכיה דרכי נועם - וכל נתיבותיה שלום". התורה
אשר לימדה "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל
בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. כיצד ניתן לחשוד בקב"ה
שהוא אינו מוסרי? והרי כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.
הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל
אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי
חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש).
רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל
הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא
בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף
עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור
כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם.
כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר
ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת
תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את
העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל
מה שיכולנו לשער.

שלך בברכה,
דניאל בלס