האם מותר לאישה ללכת לחוף ים שיש בו מציל?

שלום רב,

אכן אסור לאישה ללכת לבריכה או לים שיש שם מציל, כאשר היא לא מכסה את כל מה שדרכו להיות מכוסה, כי זה גורם מכשול למציל.

מקורות: כן פסק הגר"ע יוסף זצ"ל בירחון אור תורה (אלול תשמ"ו, סימן קלא סעיף טז), והובא בספר שלחן יוסף (עמוד רל). וכן פסקו עוד בשו"ת מקור נאמן חלק א' (סימן תשפז) וחלק ב' (סימן תתלג) ובשו"ת ויען דוד חלק ב' (סימן קפד) ובשו"ת אור יצחק חלק ב' (עניינים שונים סימן ט-י) ובשו"ת בריתי שלום חלק א' (סימן יד) ובשו"ת אשר חנן חלק ו' (סימן צ) וחלק ח' (סימן קסח) ובספר בית יחזקאל חלק א' (עמודים מ-מא) ובספר אום אני חומה חלק א' (עמוד קיב) ובספר אוצר דינים לאשה ולבת (פרק ס סעיף לד) ובספר הליכות בת ישראל (פרק ז סעיף יח).

וע"ע בשו"ת דברי יציב (חלק אבן העזר סימן מה) ובשו"ת אז נדברו חלק ג' (סימן כד אות ג) וחלק יב' (סימן מד) וחלק יג' (סימן סא אות ג) ובספר תורת ההסתכלות (עמוד פא, ד"ה ונמסר) ובשו"ת משנת יוסף חלק י' (סימן ג) ובשו"ת דברי חכמים (עמוד רנו) ובשו"ת עולת יצחק חלק ב' (סימן רלה אות ב, ד"ה וכבר) ובספר אורחות הבית (עמודים קמח-קמט).

ומה שיש טוענים להתיר משום שהמציל טרוד בעבודתו, ורצו לדמות זאת למה שכתוב במסכת עבודה זרה (דף כ עמוד ב) שמותר לכובס לכבס בגדי צבעונין של אישה למרות שהוא מכירה, ולא חוששים שיבוא לידי הרהור, כיוון שבעבידתיה טריד. ע"ש. הנה אין בטענה זו ממש, ורב המרחק בין ההיתר שנאמר בכובס לנידון דידן מכמה טעמים:

א. כל ההיתר נאמר לגבי כובס שהוא עושה מלאכה של ממש בפועל, מה שאין כן במסתכל בעלמא היעלה על הדעת שאינו מסיח דעתו לדבר אחר?! והלא עינינו רואות שהרבה מן המצילים עוסקים בעת עבודתם בשיחות טלפון וכדומה, ובוודאי שכמו כן פנוי ראשם לזון עיניהם מערווה (וכן ראה בשו"ת ויען דוד שם אות ג, ובשו"ת אשר חנן חלק ח' שם, ובשו"ת בריתי שלום שם ד"ה גם).

ב. כי פשוט ששם מדובר בכובס שומר תורה ומצוות שרוצה להיזהר מהרהורי עבירה ולכך עבודתו וטרדתו מסייעתו, אך באדם פרוץ שמחפש כמה שיותר להרהר ולזון עיניו מערווה פשוט שאין זה שייך (וכן כתבו לחלק בשו"ת ויען דוד שם, ובשו"ת בריתי שלום ד"ה ובאמת שגם).

ג. דווקא לגבי כובס בגדים התירו מכח הסברא של "בעבידתיה טריד" משום שאין האיסור אלא במכוון ליהנות מיופי הבגדים, מה שאין כן במקומות המכוסים שבאשה שאסורים אף בראייה בעלמא ללא כוונת הנאה וכמו שכתב המשנה ברורה (סימן עה סק"ז), לא שייכת הסברא של "בעבידתיה טריד". וממילא לפי סברא זו גם במציל שומר תורה ומצוות יש לאסור (שו"ת בריתי שלום שם ד"ה ובאמת נלענ"ד. וכן ראה בשו"ת אשר חנן חלק ח' שם).

ואמנם יש שרצו ללמוד מדברי האגרות משה חלק אבן העזר חלק ד' (סימן סב אות א) להתיר לאשה לרחוץ במקום שיש שם איש מציל. ע"ש. אולם שתי תשובות בדבר -

כתב בשו"ת בריתי שלום (שם) שהאגרות משה מיירי במציל גוי (וכמו שמצוי באמריקה) שאין עליו איסור כלל מחמת שמירת העיניים, ולא דן שם אלא מחמת האיסור יחוד של איש אחד עם נשים הרבה וע"ז קאמר להתיר מחמת שבעבידתיה טריד ולא יוכל לפתותה לבוא עליה בזמן שמחויב לשמור ולהציל.

עוד כתב הבריתי שלום שם, שאפילו אם האגרות משה היה כותב בהדיא שכוונתו להתיר גם במציל ישראל, אך הלא לא נתן שום טעם לדבריו בעניין שמירת העיניים של המציל (אלא רק בעניין איסור יחוד), והפוסקים שכתבו לאסור נתנו טעם לדבריהם, ומבואר ברש"י בכתובות (דף ק עמוד א, ד"ה לימא) שהיכא שאחד נותן טעם לדבריו והשני חולק בלי לתת טעם לדבריו שהלכה כדברי הנותן טעם לדבריו, ולא עוד אלא שהמורה כדברי השני (שלא נתן טעם לדבריו) הוי כטועה בדבר משנה. ע"ש. והביאו להלכה הגר"ש קלוגר בספרו משפט צדק חושן משפט (סימן כה).

בברכה,

הלל מאירס