שאלה לגבי רבי סעדיה גאון

שלום וברכה,

יש אמונה ויש פילוסופיה.

האמונה היא השגת שכל ישר, ההבנה הפשוטה שיש בורא לעולם והתורה אמת:

https://www.hidabroot.org/he/question/109337

ודאי שיש צורך ללמוד אמונה בסיסית, לכן גדולי ישראל המליצו מאוד ללמוד ספרים כמו כמו ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי אשר מבאר בהרחבה את ההוכחות לאמיתות תורתנו הקדושה.

אך הרמב"ם ורבי סעדיה גאון לא חייבו ללמוד פילוסופיה. הרמב"ם כתב את ספרו "המורה נבוכים", כשמו כן הוא - לנבוכים. לאותם אנשים שהתבלבלו בעקבות קריאה בדברי הכפירה של הפילוסופיה. וזהו אינו מצב בריא. הרמב"ם כתב שלכתחילה אין להתעסק בספיקות:

הרמב"ם כתב שאסור לקרוא בספרי עבודה זרה וכל סוגי הספרים המרחיקים מאמונת התורה השלמה (איסור זה כמובן כולל גם את כל ספרי הכפירה של הפילוסופיה מאז ועד עולם). כך כתב הרמב"ם בספר המדע (הלכות עבודה זרה, פרק ב, ג): 
"ספרים רבים חיברו עובדי עבודה זרה בעבודתה, היאך עיקר עבודתה ומה משפטה ומעשיה. ציוונו הקדוש ברוך הוא, שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה, ולא בדבר מדבריה.  ואפילו להסתכל בדמות הצורה - אסור, שנאמר "אל תפנו, אל האלילים" (ויקרא יט,ד).  ובעניין זה נאמר "ופן תדרוש לאלוהיהם לאמור, איכה יעבדו" (דברים יב,ל) - שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא, ואף על פי שאין אתה עובד: שדבר זה גורם לך להיפנות אחריה ולעשות כמו שהן עושין, שנאמר "ואעשה כן, גם אני" (שם).  [ג] וכל הלאוין הללו בעניין אחד הן, והוא שלא ייפנה אחר עבודה זרה; וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה, הרי זה לוקה, ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה - מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב:  מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד: פעמים יתור אחר עבודה זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה.  ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות. ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו,לט) - כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם", זו מינות; "ואחרי עיניכם", זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות".

ולגבי שאלתך השנייה,

אמנם הבנת נכון שהשכל האנושי מסוגל לגלות חלקים מהרצון האלוקי (כך חכמי אומות העולם השיגו בכח שכלם את שבע מצוות בני נח ואמונת הייחוד), אך השכל אינו מסוגל לרדת לפרטי הרצון האלוקי. רק הקב"ה יכול למסור תורה ולגלות את רצונו האמיתי לפרטי פרטים בתרי"ג מצוות. כך לדוגמה, האם שכל אנוש היה יכול לגלות מצוות פרטיות כמו שעטנז, פרה אדומה, או לא תגלחו פאת ראשיכם? התורה מספרת לנו שאברהם אבינו קיבל את ברית המילה מהקב"ה בנבואה רק בגיל 90.

הנבואה אינה יכולה להגיע רק מהשכל. אלא היא צריכה נותן ומקבל. 

הנותן הוא בורא עולם, והמקבל הוא הנביא הצדיק המוכשר לנבואה.

משה רבנו היה העניו באדם, ונביא גדול מכל הנביאים, ולכן זכה לקבל את התורה. אך הקב"ה יתברך הוא שבחר למסור את התורה למשה.

כי יש מקרים שאדם צדיק מאוד, ולמרות זאת הקב"ה מחליט לא למסור לו נבואה (כאשר משה רבנו שאל את הקב"ה בנבואה מדוע הוא לא בחר ברבי עקיבא, השיב לו הקב"ה: כך עלתה במחשבה מלפניי!). איננו יודעים את השיקולים והחשבונות של בורא עולם.

ולכן, התורה ניתנה ע"י הקב"ה למשה. היא ניתנה בהחלטת הקב"ה שבחר לתת אותה, ולא היתה ניתנת לאדם אחר.

נ.ב.

אני ממליץ שתקרא חוברת שכתבתי בשם "שיחה גורלית" (חפש בגוגל).

בברכה,

דניאל בלס