לשקר אין רגליים

לכבוד השואלת,

נא למחול על האיחור בתשובה עקב רוב פניות לאתר.

אקוה שבס"ד אוכל לעזור בכמה עצות לגבי מצבכם.

השל"ה הקדוש כותב שהערך הכי חשוב ללמד לילד הוא ענין האמת - שלא ישקר. ואם כן, לפי זה יש צורך להשקיע כוחות בחינוך באופן הראוי לערך הזה.

מה שניכר ממכתבכם, שאתם נכנסים תחת לחץ מצד הנסיון הזה - אבל הלחץ הזה בעצמו הוא הרסני. ונכון, שזה קל לומר וקשה לעשות, אבל אתם צריכים לדעת שכנראה כל זה הוא נסיון מן השמים בשבלכם (כי הרי יש לכל אחד את הנסיון שלו), ובכדי לעמוד בנסיון הזה צריכים לצאת ממצב של הלחץ הנפשי.

כי הילד יכול להרגיש את הלחץ שלכם בשנייה; ואז הוא מנצל את המצב לטובתו [ונכון, יתכן שהוא עושה כל זה רק באופן תת-הכרתי ואין הוא דוקא מתכוין לרע, וכמו שהזכרתם] כי הלחיצה שלכם מגלה לו את נקודת החלישות שבכם.

ולכן העצה באופן חינוכי בעזרת השם, היינו לתת לילד את ההרגשה של עצמאיות בבחירתו (כי בין כה הוא במצב כעת שלא תוכלו באופן טבעי לכפות עליו את דעתכם). ואם כן, במלוא יישוב הדעת שלכם ובאמת עם הערכה לאפשרות הבחירה שלו, יש להושיב אותו (כאשר המצב מסביב הוא שקט ונעים) ולהסביר לו את חשיבות הענין של "אימון".

והיינו, שתסבירי לו ב'טון' מיושב - וכמו שהיית מנהלת שיחה "עסקני" עם אדם מבוגר - את הדברים הבאים [אני אציג לך את הרעיון האיך צריך לנהל את השיחה ומה שצריך לכלול בה, ואת כבר תחזרי על הדברים ותאמרי את כל זה במילים שלך] :

בני היקר, הרי ידוע לך שיש ענין של יחס בן כל שני אנשים בעולם (עכשיו לא מדברים על היחס של בן לאמו).

היחס הזה בכל המקרים שבעולם הוא או "קרוב" או "רחוק".

מה גורם את החילוק? עיקר הדבר שגורם את החילוק הוא נקרא "אימון".

כלומר, כשקיים אימון ביחס שבין ב' אנשים אז הם מתנהגים אחד לשני כ"קרובים"; וכשאינו קיים אימון ביחס שבין ב' אנשים אז הם מתנהגים אחד לשני כ"רחוקים".

איך מכניסים ליחס את ה"אימון"? התירוץ הוא שהוא נכנס רק לאט לאט וצריכים "לבנות" אותו.

איך בונים אותו? כל פעם שיש איזה ביקוש בין אחד לשני והשני עושה לו משהו או עונה לו באימון, אז זה "בונה" את האימון ביניהם; וכל פעם שיש איזה ביקוש בין אחד לשני והשני אינו עושה את הדבר או אינו עונה באימון, אז זה שובר את האימון שביניהם.

בני היקר, אני רוצה מצידי לבנות אימון אתך ולהתנהג אתך "קרוב"; אבל בסופו של דבר הדבר תלוי בך.

אני מעריכה שיש לך בחירה בחיים שלך ואתה כבר ברוך השם מספיק גדול להבין את הענינים מעצמך. עכשיו שדברנו על זה (ואני מקוה שהכל היה ברור עד עכשיו), אז יש לך ברירה:

כשאני אשאל אותך מכאן ולהבא איזו שאלה, בפעמים הראשונים אני אתן לך אימון, ואני אקבל את התשובות שלך. אם אתה תענה אמת אז אתה תבנה את היחס איתי ואני ג"כ אעשה מה שאני יכול בשבילך;

אבל אם אח"כ יתברר שתשובתך אינם נכונות, הרי נמצא שבכל תשובה שאינה נכונה אתה הראית לי שאין לך אימון בי - ובזה שברת את האימון שבינינו.

והתוצאה מכך, שכעבור כמה פעמים (בערך שלש) אני כבר לא אוכל לעשות את כל מה שאני יכול בשבילך כמו "קרוב" אלא כמו חסד לאדם "רחוק" - כי אם אני אמשיך לעשות בשבילך כמו ל"קרוב", זה לא יצא טוב בשבילך: כי אז אתה תחשוב שיכול להיות יחס בעולם בלי אימון; ואח"כ בחיים אתה תבוא לסבול הרבה הרבה יותר ח"ו מכיוון כזה. ולכן אני כהורה אהיה מוכרח להראות לך - אם תבחור לשבור את האימון - שלא אוכל להמשיך בכל פעם לעשות דברים כדי לעזור לך עד שתבנה את האימון בחזרה.

שיחה כזו, הנאמרת מתוך יישוב הדעת ומתוך הערכה אמיתית לתת לבנך לבחור את הכיוון שלו - ואת התוצאות של הכיוון שלו - בעצמו, יכול לפעול הרבה הרבה יותר עליו באופן חינוכי מאשר הדרך של עונשים ואיומים.

ואח"כ אם הוא באמת יבחור להמשיך בדרכו מספר פעמים ולא לומר לך את האמת תמיד, אז את תצטרכי להיות חזקה, וכמובן שלא תוכלי למנוע ממנו את האוכל שאת מספקת לו, אבל הדברים הנוספים שהוא מקבל ממך תסבירי לו שאת לא יכולה לתת לו כעת הואיל ואינו קיים אימון ביחס שביניכם.

וכגון, אם יבוא ויבקש כסף ממך או מהאבא בשביל איזה טיול או בשביל איזו מסיבה בבית ספר וכדו' אז תצטרכי להיות חזקה יחד עם בעליך, ושניכם ימנעו מלתת לו את המימון - אבל לא בדרך של רוגז או צעקות ח"ו, רק באופן שזה דבר פשוט כמו 2+2=4, דהיינו כל זמן שאין בניית אימון עם האבא והאמא, אין מימון לצרכים הנוספים שבחיים.

ויתכן שבסופו של דבר הבן יצעק; אבל אתם תתחזקו בכל הכוחות שלא להתפעל ולא להראות שום תגובת רגש. (ואם הוא מוכן לקבל על עצמו להתנהג באמינות מכאן ולהבא אז אפשר לעזור פעם אחד ולתת לו שוב את טשאנ'ץ של אימון; אבל יתכן שהדבר יחזור לסורו ובטיול הבא תצטרכו להגיד לו "נתנו לך טשאנץ', עכשיו הדרך היחיד הוא להפסיד טיול זה ואח"כ תקבל עוד טשאנץ"). ובסופו של דבר אולי הוא יפסיד איזה א' או ב' טיולים, אבל מצד חינוכי, אם אכן אתם תתחזקו ביחד במעמדכם, יש סיכוי חזק שהוא ישנה לגמרי כיוון בבניית האימון איתכם.

וכמובן שכמו בכל דבר בחיים צריכים סייעתא דשמיא, כל שכן בזה, אז תתפללו ג"כ בכל יום תפלה חרשית במילים שלכם לפני הקב"ה, "רבש"ע עזרנו שנזכה להנחיל לבננו זה את הערך של מדת האמת והאימון". ובודאי שהקב"ה יעזור להורים שבאמת רוצים בטובת ילדיהם, ושרוצים להנחיל לו את הערכים הכי מכובדים כדי לעזור לו להצליח בהמשך של כל ימי חייו.

ואברך אתכם שתזכו לסייעתא דשמיא מיוחדת בענין הזה, ושתזכו לראות מבניכם הרבה נחת יהודי,

בברכה,

רב נחום