רגישות וגאווה

לכבוד השואלת,

נא למחול על האיחור בתשובה עקב רוב פניות לאתר.

ישנם אנשים שנולדו בטבע הנוטה ל"רגישות יתר" או שהם נתרגלו להגיש ב"רגישות יתר", ואין לזה שייכות למדת גאוה לקויה.

מה שניתן לעשות בעזרת השם, הוא ענין "תיקון המידות"; וזה נעשה במטרה להחזיר את ההרגל לנקודת האיזון (כדאיתא בספר הרמב"ם הלכות דעות פרק ב) וכמו שמבואר  כאן:

1. מה שצריכים לזכור היינו, שהמטרה בעבודיתנו בכל מדותינו והתנהגותינו היא להגיע לנקודה האמצעית.(עיין ברמב"ם הלכות דעות פרק ב. וב"שמונה פרקים" בפרק רביעי מגדיר הרמב"ם שה"דרך האמצעי" שבדיוק באמצע בין "יתר השימוש במידה" (שבמקרה הזה היינו יתר רגישות) לבין "חוסר השימוש במידה"(שבמקרה הזה היינו חוסר רגישות) היא ההגדרה של "טוב". עיין שם.)

 

ואם כן בנידון דידך, פירוש הדבר שתצטרכי לרדת מן התגובה המורגלת של רגישות גבוהה לדברים שרוב בני אדם אינם מתרגשים להם כל כך.

 

2. אע"פ שמדת הרגישות היא מדה טובה, אין התכלית להביא לידי מצב שלא יוכל האדם לתפקד באופן פעיל בחייו היום יומיים. לכן אם נעשית מדת הרגישות דבר שמונעת צמיחה והתקדמות, אין הרגישות הזאת רצוי ע"פ התורה.

 

3. בדרך כלל מי שיש לו נטיה ל"רגישות יתר", יכול להבחין בשכלו מה זה נחשב רק ל"דברים קטנים" בעיני החברה - ואם כן הדבר, אז מוכח כל הבעיה הוא רק ברגש.

 

אם כן, העצה היעוצה היא, שכל פעם שתרגישי את הרגישות המאיימת והמצמצמת הזאת בתוכך עד שאת מרגישה פגועה לגמרי מדברים קטנטניים (יחסית), תתבונני רגע בשכל: האם הדבר הזה הוא מן הדברים ה"גדולים" - שרוב בני אדם היו נפגעים מהם; או שהוא מן ה"דברים הקטנים" - שרק אני או מי שרגיש כמותי היתה נפגעת מהם.

 

אם תמצאי בשכלך שהוא מן הדברים ה"קטנים", אז יש לך לומר לעצמך: "הרי דבר זה אינו ראוי לתגובה חמורה כזו; רק שאני מרגיש שהוא כל כך חמור ולכן אני מגיבה כך. אם כן מוכח שאין התגובה שלי מגיע מן השכל אלא מהרגל הרגש. ויש לי לשנות את ההרגל הזה."

 

והדרך לשנות את ההרגל, היינו לעשות מעשה אחד בכל יום שהוא היפך התגובה הרגשית, וכעבור זמן ההרגל תשתנה גם ברגש עקב השינוי במעשה.

 

4. הכלל הוא בשינוי הרגל, שאסור ללכת יותר מידי מהר; ואם את רואה בהתחלה שבכדי לעשות את זה - דהיינו, פעולה אחת בכל יום שהיא ההיפך ממה שאומר לך הרגש - הוא יותר מידי קשה, אז תתחילי רק בשלש פעמים בשבוע, ובשאר הזמן תמשיכי להגיב לכל מה שקורא מסביבך בדיוק כמו שהגבת עד היום. אל תדחקי את השעה לעשות בהכרח יותר מידי - תקבלי על עצמך רק מה שאת יודעת בבירור שיש בך הכוח לשנות, ואפילו אם יהיה קשה או יידרש מאמץ.

 

אבל במה ש"קבלת" על עצמך, את זה חייבים לשמור "עם כל הכוחות". העולם "יהפוך", ואת צריכה לשמור ולפעול היפך מן ההרגל לפי מספר התדירות ליום או לשבוע ש"קבלת" על עצמך. עד כמה שזה ירגיש קשה, תעשי את הפעולה שהוא ההיפך ממה שהרגש אומר.

 

[וכגון אם מישהו מרמז לך שמה שעשית הוא "לא טוב", ואת מכירה בשכלך שהלה רק אמר את זה על המצב ולא התכוין דוקא אליך - אבל את נפגעת מפני המידה של רגישות יתר; אז תעשי פעולה שהוא היפך מהרגש, דהיינו, כשהרגש אומר לך "לברוח מכאן" או לכעוס, כי "איך הוא אמר דבר כזה", "הרי את השקעת כ"כ הרבה" וכו' - במקום לברוח משם, דוקא תכופי את עצמך להשאר ולהמשיך להתפקד באותה סביבה, ותסיחי את דעתך להתעסק במשהו אחר. ואע"פ שבפנים את תרגישי כאלו "הר געש" של רגשות מתפוצץ - תחזרי ותלמדי את עצמך שרגשות האלו הן נובעות מן ההרגל, ולכן הם עדיין שם; אבל באמת ולפי השכל, לא שייכים רגשות כאלו חזקות על מקרה כזה.]

 

ומה שזה עושה, שכעבור זמן את תראי שהחוזק של הרגשות והרגישות ירדו ממה שהיו בפעמים הראשונות, וכעבור עוד קצת זמן את תראי שאת מתקרבת למצב שבו תוכלי לשלוט על הרגישות יתר לגמרי - שלא יגרום לך כבר לאי-תפקוד. כי כל פעם שתעשי מעשה שהוא ההיפך מן הרגש וכנזכר לעיל, מה שקורא בעצם בפנים היינו שאת מושכת את הריגשות מהמקום שהיו תפוסות שם ואת מעבירה אותם למקום של איזון. וככל שיעבור יותר זמן וממילא תתרבי במעשים כאלו, תמשכי את הרגש למקום יותר ויותר מאוזן ויקל עליך יותר ויותר להישאר בתפקוד כשיבוא מקרים מצערים.

 

ואיתא בספרים הקדושים (ספר נועם אלימלך, צעטעל קטן, אות טז), שכל מי שיעשה דוקא את ההיפך ממה שיעלה לו מצד מידותיו המורגלות לארבעים יום ברציפות, אז יעזרוהו מן השמים לשנות את המדה הלא טובה שבקרבו.

 

ואסיים בברכה שתזכו לעשות עבודה קדושה זו שנקראת "תיקון המדות" ושתצליחו בה, שהיא מן המטרות הכי חשובות שאפשר להציב בחיים.

 

בברכת פורים שמח,

 

רב נחום