אם ה' טוב ומטיב - למה יש בעולם הזה ייסורין? (ושאלות נוספות)

שלום וברכה,

1. על האדם הוטלה המשימה הגדולה ביותר - להידמות לקב"ה בכח הבחירה העצמית שלו, הנובעת ישירות מאלוקים. האדם חייב לבחור בכוחות עצמו ב-אמת, כדי להידמות לאלוקים ולזכות לקירבתו הנצחית. לכן הוצב האדם בעולם של חושך ושל נסיונות, ניתן לו יצר טוב ויצר רע, רצון אלוקי למשמעות רוחנית, ומשיכה נפשית לחומר. באמצעות התורה לומד האדם לשלב בין הרוח לבין החומר, ולהידמות לאלוקים. ההידמות הגבוהה ביותר לאלוקים היא להטיב כמוהו ללא בקשת תמורה. כפי שאלוקים אינו מקבל דבר מן האדם, כך ההידמות הגדולה ביותר אליו תהיה בהקרבה וקיום מצוות "לשמה", שלא על מנת לקבל שכר. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של הקירבה לקב"ה, וזהו גם הכח הגדול ביותר שקיים בנשמה שניתנה לאדם, זהו כח האהבה.

אך אין "רע" אמיתי בעולם הזה. כל רוע נובע כידוע מחיסרון (ולראיה: מדוע אדם מקנא וגונב וחומד? רק משום שהוא רוצה להשיג דבר שיש אצל חבירו). לעומת זאת השלמות נובעת מטוב, משפע, מהרצון להטיב (לכן רחמים ואהבה מתבטאים בנתינה). אלוקים הוא אינסופי ומושלם, אין אצלו גבולות ולא חסרונות משום סוג, ואין דבר שיוכל להשיג מן האדם, ומכאן שכל מה שעושה ה' הוא רק לטובה. הקב"ה ודאי אינו מעניש על חטאים בתורת נקמה, שהרי כל מטרתו היא להטיב לאדם, בדומה לאב שרוצה לקדם את בניו ולהועיל להם. 

כל אדם שעושה חטאים פוגם בנפשו, הייסורים נועדו לנקות את הכתמים והמומים המסוכנים שדבקו בנשמתו מגלגול זה וגלגולים קודמים, והמונעים ממנו להשיג את האור האלוקי בעולם הבא והנצחי. כשם שבעולם הזה כל חולה רוצה להתרפא ממחלתו, ומוכן לשלם על רפואתו ואף מודה לרופא שמנתח ומכאיב לו, כך גם כל נשמה מודה ליוצרה בעולם הבא על הייסורים שקיבלה, כי היא מבינה את תכליתם להטיב לה ולתקנה. נא לראות כתבה זו:

https://www.hidabroot.org/article/211728

2. הקב"ה ברא את עולמו באופן שנוהג עם בני האדם כמו מראה. כאשר בני האדם נוהגים ביושר אז העולם מטיב להם את פניו, ואז יש שפע. אך כאשר בני האדם נוהגים ברשעות אז העולם נוהג איתה מידה כנגד מידה, ואז יש בצורות, מחלות וכו'. כל עוד בני האדם לא חטאו בדור המבול - עדיין זכו לשפע גדול לפי דרגתם הרוחנית הגבוהה (שהרי היו קרובים בדרגתם לאדם הראשון), אך כאשר חטאו - ירד העולם איתם, ונפסק השפע.

3. אלוקים הציב לאדם וחווה נסיון בגן-עדן. כי העולם הזה מטרתו היא הנסיון. האדם הראשון לא היה חייב לחטוא. וכאשר חטא, ירד מדרגתו, והנסיון של עץ הדעת הוחלף בנסיונות אחרים - נמוכים יותר. אם לא היה האדם הראשון חוטא, אז היו נסיונות בדרגה גבוהה יותר. אלוקים אינו מתערב בבחירה החופשית, ואין ידיעתו משפיעה על העתיד. להבנה טובה יותר של שאלת הבחירה והידיעה, נא לקרוא חוברת שכתבתי - חפשי בגוגל את המילים "שיחה גורלית".

בברכה,

דניאל בלס