הבנת רש"י

בס"ד

שלום וברכה,

יופי הוא עניין של התרגלות ומשיכה חיצונית, וכל אדם מוצא יופי במראה אחר. בדרך כלל החברה היא זו שקובעת מה נחשב ליפה או מכוער, ובכל תקופה ובכל תרבות ישנם מושגים שונים לאידאל היופי.

הפירוש שהזכרת ברש"י אינו מנסה בשום פנים ואופן לדבר על יופי חיצוני, שהרי יהדותנו כבר לימדה: "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא). ומובן שאין מקום בתורה לדיון בגדרי יופי ואסתטיקה, שהרי עסק זה שייך לתרבות הגויים ולא ליהדותנו שכולה קודש, וכל עסקה הוא באמת ובפנימיות.

הפירוש ברש"י מתייחס לנוהג תרבותי. במצרים העתיקה היו האנשים שחורים (כי מצרים היא ארץ חמה מאוד), והמצרים החשיבו את העור הלבן והבהיר ליפה ומושך יותר (יש חוקרים שמסבירים שהנשים הבהירות היו לרוב בנות אצולה שלא עבדו בשמש ולכן לא השתזפו, על כן נחשבו ליפות ונחשקות יותר בעת העתיקה). מסיבה זו, המצרים ובני המקום שהיו שחורים נמשכו מאוד לשרה אמנו שהיתה בהירה. ודברים אלה נאמרו כמובן כפי השפה והתרבות של בני המקום בתקופה ההיא במצרים העתיקה, במטרה שהקוראים בתורה יבינו את גודל הסכנה שבה היו שרויים אברהם ושרה במצרים. אך מובן שאין כאן אף אמירה תורנית על מה נחשב יפה או לא יפה, שהרי יופי הוא בעיני המתבונן, בעוד התורה מחשיבה רק את פנימיותו של האדם: "ויאמר ה' אל שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבוה קומתו - כי מאסתיהו: כי לא, אשר יראה האדם - כי האדם יראה לעיניים, ו-ה' יראה ללבב" (שמואל א, טז)

"הקורא את בנו כושי כדי שלא תשלוט בו עין הרע" - גם דבר זה נאמר בהתאם לכללי אותו מקום, שהרי באותה תרבות וזמן לא נחשב לעין הרע לומר על אדם כלשהו שהוא שחור-עור, אך מאחר שאנשים היו מחשיבים עור לבן ליפה ומושך, היה זה בגדר עין הרע לספר בחיצוניותו. ומובן שבמקום ותרבות אחרים היה יכול להיאמר בלשון הפוכה "הקורא את בנו לבן כדי שלא תשלוט בו עין הרע". שהרי בכל מקום מחשיבים את החיצוניות באופן אחר, ועין הרע הוא לפי הדבר שמחשיבים אותו ליופי בני המקום.

גם בשיר השירים יימצאו ביטויים שמתארים בדרך משל את האהבה בין ישראל לקב"ה על פי מושגי היופי המקובלים בעת העתיקה: ""קווצותיו תלתלים, שחורות כעורב" (שיר השירים ה, יא). תלתלים שחורים נחשבו ליפים, אך אפשר שבתקופות אחרות היו מעדיפים שיער בלונדיני ועיניים כחולות, ובתקופות אחרות עור כהה ושיער חלק. כי היופי משתנה בהתאם למושגי התקופה, ואין לו אחיזה במציאות. התורה משתמשת במשלים וציורים שתואמים את מושגי הדור, אך כל מבטה הוא אל העיקר, שהוא הפנימיות.

בברכה,

דניאל בלס