נשמות מגולגלים בבעלי חיים הנאכלים על ידי גויים

שלום וברכה

הדברים מבוססים על דברי האריז"ל בהרבה מקומות וכפי שהיה אומר הבעל שם טוב ביאור הכתוב בתהילים פרק קז: "רעבים גם צמאים נסשם בהם תתעטף". "פירש בכאן סוד גדול ונורא, והוא, למה ברא הקדוש ברוך הוא ענייני מאכל ומשתה שאדם תאב להם לאכול ולשתות, והטעם שהם ממש ניצוצי אדם הראשון שהם מתלבשים בדומם ובצומח ובחי ובמדבר, ויש להם חשק לדבק בקדושה, והם מעוררים את רצון האכילה באדם, וכל אכילה ושתיה שאדם אוכל ושותה הוא ממש חלק ניצוצות שלו, שהוא צריך לתקן, וזהו שאמר הכתוב רעבים גם צמאים, כשאדם רעב וצמא להם, למה זה, וזהו שאמר נפשם בהם תתעטף".

ולגבי הניצות המגולגלים בבעלי חיים בארצות תבל, וברובם מגיעים לשולחנות גויים, כתב אחד מגדולי המקובלים הגאון מקומרנא זצוק"ל בספר אוצר החיים [במדבר דף ק] בזה הלשון: "ואף כשאוכל בלא ברכה, וכן אכילת גויים, אם עשה אח"כ איזה שירות וטובה לישראל, יש עליה בצד מה אל הניצוץ במאכל שאכל, אבל לא בהשוואה עם התיקון שיזכה הניצוץ אם יאכל המאכל בברכה ובכוונה".

כך שהניצוצות באורז במדינת סין המשמשים למאכל למליוני סינים, המייצרים דברים שיש בהם תועלת לעבדי ה` מעם ישראל, מתעלים אף הם באפס מעט, וכך ברחבי העולם. וכבר נודע מה שנאמר בתלמוד בתחילת מסכת עבודה זרה על יום הדין העתיד: כי ביום זה יתייצבו כל אומות העולם לפני כס המשפט. "אומר להם הקב"ה: אל יכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה. מיד נכנסת לפניו מלכות רומי תחילה. אומר להם הקב"ה: במה עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה שווקים עשינו, הרבה מרחצאות בנינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה.

אומר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם שווקים להושיב בהן זונות. מרחצאות לעדן בהם עצמכם. מיד יצאו בפחי נפש... יצאה מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס... וכן לכל אומה ואומה". והמפרשים תמהו: איך יעיזו אומות העולם לעתיד לבוא, כאשר הם ייווכחו באמת הצרופה, לומר שקר גלוי כזה לפני הקב"ה שהכל גלוי לפניו? ומתרצים כמה מפרשים ביניהם הגאון רי"ז הלוי סאלאווייצ`יק זצ"ל, שאמנם אין כל שקר בדבריהם, וראיה לכך מעצם תשובתו של הקב"ה. אין הקב"ה אומר להם: "שקרנים אתם", אלא "שוטים שבעולם...". ביאור העניין: כשם שעצם בריאת העולם לא הייתה אלא בשביל ישראל ובשביל התורה כמו שאמרו חז"ל בביאור הפסוק "בראשית ברא אלקים", כך גם כל מה שנעשה ונתחדש בעולם מתחילת הבריאה ועד סוף כל הדורות הוא רק בשביל ישראל שיתעסקו בתורה. ומכאן נבין שצדקו דברי אומות העולם, שכל מה שעשו לא עשו אלא בשביל ישראל ובשביל התורה.

ואף שהיום איננו יכולים לדעת מאומה מתכלית כל מעשה, מכל מקום לעתיד לבוא, כשהאמת תתגלה לעין כל, אז יהיה גלוי לכל באי עולם חשבון כל מעשה שנעשה בעולם. כל אחד ידע מה היא תכליתו של כל מעשה ולאיזו מטרה היה מיועד. לכשיווכחו אומות העולם וידעו למפרע שעשו הכל בשביל ישראל, יתבעו מהקב"ה שכר פעולתם. על תביעה זו יאמר להם הקב"ה: "שוטים שבעולם", מצידכם עשיתם הכל לצורך עצמכם, אך משמים סובבו שפעולתכם תהיינה בשביל התורה וישראל, ועל כך לא מגיע לכם שכר. והכל חוזר לדברי הרמב"ם הנודעים שכתב בהקדמת פירושו למשנה: "ונשאר בכאן שאלה אחת, והיא שיוכל אדם לומר, אתם כבר אמרתם, שהחכמה האלהית לא המציאה דבר לריק, אלא לענין, והרי כל היצורים שמתחת גלגל הירח, הנכבד מהם הוא האדם, ותכלית היות האדם, לצייר לנפשו המושכלות, ואם כן מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם?, ואנו רואים שרוב בני אדם ריקים מן החכמה, מבקשים התאוה, ושהאיש החכם, המואס בעולם, הוא יחיד בין רבים, לא ימצא אלא אחד בדור מהדורות???.

"התשובה על זה, שהאנשים ההם נמצאים ...להיותם משמשים לאחד ההוא, שאילו יהיו כל בני אדם מבקשים חכמה ופילוסופיא, נשחת תקון העולם, ואבד מין בעלי חיים מן העולם בימים מועטים. מפני שהאדם חסר מאוד, ויצטרך לדברים רבים, והיה נצרך ללמוד החרישה והקצירה, ולדוש ולטחון ולאפות, ולתקן כלים למלאכות האלה, כדי להשלים בהם תיקון מזונו.

וכך יהיה צריך ללמוד הטויה והאריגה, כדי לארוג מה שילבש, וללמוד בנין, לבנות מקום להסתר שם, ולעשות כלים לכל אלו המלאכות. ואין בחיי מתושלח מה שיספיק ללמוד אלו המלאכות, שהאדם מצטרך במחייתו לכולם צורך מוכרח, ומתי יהיה מוצא פנאי ללמוד ולקנות חכמה. על כן נמצאו שאר בני אדם, לתקן אלו המעשים, הצריכים אליהם במדינה, כדי שימצא החכם צורכו מזומן, ותתיישב הארץ, ותהיה החכמה מצויה". "ומה טוב אמר האומר, לולי המשתגעים נשאר העולם חרב. שאין בעולם שיגעון, דומה לשיגעון האדם.

שהוא חלוש הנפש, ודל ההרכבה, והוא נוסע מתחילת העולם ועד סוף הישוב, עובר ימים בזמן החורף, והולך בארץ תלאובות בזמן החורב והקיץ, ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים, כדי שירויח דינרים. כשיקבץ כלום מן הזהובים, שמכר בהם כח נפשו השלם, ויהיה לו מהם חלק, יתחיל לחלק אותם על אומנים, לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים, כדי להקים עליו קיר, שיעמוד שנים רבות.

והוא יודע, שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגומא. היש שטות ושגעון כזה?". "וכן כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור, אבל הם סיבה לישוב העולם. ועל כן קראו חכמים עליהם השלום, מי שאין לו חכמה, `עם הארץ`. כלומר, לא נמצאו בעולם כי אם לישוב הארץ. לפיכך הם מייחסים שמם לארץ". "ואם יאמר איש, שהרי אנו רואים שוטה וכסיל והוא שוקט בעולם, לא ייגע בה, ואחרים עובדים אותו ומתעסקים בעסקיו, ואפשר שיהיה המשתמש בעסקיו איש חכם ונבון.

אין הדבר כאשר יחשוב. שמנוחת הכסיל ההוא, כמו כן עובד ומכין הטוב ההוא, לאיש אשר חפץ הבורא לתתו לו, ואע"פ שהוא נח, ברוב ממונו או רכושו יצוה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי, ולנטוע כרם חשוב, כמו שיעשו המלכים, וכל הדומה להם. ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד, יבוא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם, ויהיה לו סיבה להינצל ממות. כמו שאמר (איוב כז), יכין וצדיק ילבש. או יקחו מן הכרם ההוא כוס יין יום אחד לעשות ממנו צרי, סוג תרופה, וימלט בו מן המות איש תמים ושלם, אשר נשכו נחש האפעה".

"וכן מנהג הקב"ה וחכמתו, אשר העביד בה הטבע, עצות מרחוק, אמונת אומן. וזה הענין ביארוהו חכמים ע"ה (ברכות דף נח.). אמרו, כי בן זומא היה עומד על הר הבית, והיה רואה ישראל העולים לחוג, ואומר, ברוך שברא כל אלה לשרתני, כי היה עליו השלום יחיד בדורו". עד כאן לשונו הכולל כל כך הרבה עיקרים גדולים במחשבת היהדות. בהצלחה - מנשה ישראל