למה הקב"ה ברא אותנו?

בס"ד

שלום וברכה,

הקושי לא ניתן רק כדי שנלמד להעריך את הטוב, אלא הקושי עצמו הוא סולם שבאמצעותו הנשמה הופכת לגיבורה, זוכה להתקרב למקור יוצרה כדי לזכות בשכר הנצחי בעולם הבא, שהוא קרבת ה'. בלעדי הקשיים של העולם הזה, הנשמה היתה נותרת לעולם בדרגה נמוכה ולא זוכה לטוב האמיתי.

נא לראות כאן:

https://www.hidabroot.org/he/question/132674

ולאחר מכן את המאמר "למה ה' ברא סבל בעולם":

https://www.hidabroot.org/he/article/88622

אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמיתי הוא הקירבה לה', וכדי להשיג מטרה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא בשקר ודמיון. נושא זה הוסבר בהרחבה בתשובה זו:

https://www.hidabroot.org/he/article/109596

הקב"ה הוא טוב, ורצון הטוב היא להטיב. על כן הקב"ה ברא את בני האדם כדי להטיב להם, ובמטרה שיהיו דומים לו וקרובים אליו בעולם הבא, כאשר ההטבה הגדולה ביותר שיש היא הרוממות הרוחנית, הגבורה שאותה משיגים באמצעות הנסיונות ומלחמת היצר בעולם הזה, בדומה לספורטאי שמשיג מדליה רק לאחר ניצחון בתחרות קשה. כך הנסיונות והבחירות שלנו בעולם הזה נועדו לרומם אותנו, ולהביאנו לדרגה רוחנית גבוהה, שבה נהיה דומים לבורא עולם בזכות הבחירות שלנו והמעשים שלנו.

הקב"ה קורא כל הדורות מראש, ולא היה בורא אותנו אלמלא ידע שלבסוף נודה לו על כך, ונבין שכל הייסורים נועדו אך ורק לטובה וכדי לקדם אותנו למקום של שכר גבוה יותר.

אך השאלה יוצאת מנקודת הנחה מוטעית כאילו ח"ו הקב"ה לא מבין ש"אנחנו לא אשמים", או לא מבין שהיה טוב לנו יותר אילו היה בורא אחרת, ודבר זה אי אפשר לומר. שהרי הקב"ה יודע הכל ומבין הכל. הוא ברא את הנשמות שלנו, את הרגשות, את הצדק, את המוסר, את הרחמים. כל מושג שאנו מכירים - מגיע ממנו יתברך, כי הוא הגדיר את הטוב והרע של מציאותנו.

הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".

מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם. 

כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.

   עלינו להאמין שהקב"ה שהוא רחום וחנון, אשר נתן לנו את היכולת לרחם, הוא ודאי יודע כל מה שאנו יודעים, ומבין כל מה שאנו מבינים, והוא מרחם יותר ממה שאנו מרחמים, כי הוא אבי כל הרחמים, ורק ממנו כל הרחמים שלנו מגיעים. ואם בכל זאת פעל בעולמו כפי שפעל, עלינו לבטוח שזו היתה הברירה היחידה, ולא לשכוח לרגע שהעולם הזה הוא זמני, והיעד האמיתי של הנשמות היא העולם הבא.

אנשים בעולם הזה דומים לילדים קטנים שרוצים עוד ועוד סוכריות וממתקים, וגם אם יסבירו להם במשך שעות שזה הורס את השיניים, שזה מזיק לבריאות, שהם יפתחו תאווה לאוכל ויהיו אנשים שמנים, הילדים לא יקשיבו, וימשיכו לדרוש ולדרוש. כך גם אנו בעולם הזה דורשים חומריות, ולא מבינים שיום אחד נביט על הדברים אחרת מן העולם הבא, בתור נשמות, ואז גם נראה את גודל טעויותינו. הקב"ה מתנהג איתנו בצורה הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לעיתים זה נראה לנו כאילו הוא לא מתחשב בנו, הרי הוא נוהג כאב אוהב כלפי ילדיו, וכמו כל אב אוהב, הוא עושה את הטוב ביותר עבור ילדיו גם כשאינם מבינים זאת.

לתשובות נוספות באמונה, על מטרת החיים והבריאה, יש לחפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית", ולקרוא חוברת המתארת דו-שיח עם בורא עולם על כל עיקרי האמונה.

בברכה,

דניאל בלס