"נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם"

בס"ד

שלום וברכה,

הפסוק לקוח מספר התהילים: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהילים לז, כה).

נראה לי שאפשר לומר כי הפסוק נאמר בצדיק גמור. כגון אליהו הנביא שהתפרנס ע"י עורבים שהביאו לו מזון, או רבי שמעון בר יוחאי שעץ חרוב צמח במערה כדי להאכילו. מעטים שבמעטים מגיעים לדרגה כה גבוהה של צדיק גמור, וזוכים לנסים גלויים כל כך.

אך גם צדיקים רגילים זוכים בכח צדיקותם לסיעתא דשמיא מיוחדת להתפרנס, כפי שרואים בחוש, כך שאין מצוי לראות צדיק נעזב שבניו מבקשים לחם - אם לא בזמן גזירה קשה או במקרים נדירים מאוד.

על פי פשוטו, פסוק זה אמר דוד המלך בעת זקנותו, וסיפר שלא ראה בכל חייו צדיק שהגיע לחרפת רעב. דוד המלך חי בזמן שהשגחת ה' היתה גלויה, ובני ישראל ישבו על אדמתם. אך מאז יצאנו לגלות, ועד היום אנו חיים בגלות רוחנית ומצפים לביאת גואלנו. על כן כיום השכר והעונש נסתרים, ואינם גלויים, ויש צדיקים שנענשים בגין גלגולים קודמים או למען עם ישראל, ואיננו יודעים חשבונות שמים, כי בימינו הסתר הפנים גדול.

הרבה פירושים לפסוק זה, ורבים דיברו על השכר של הצדיקים ובניהם לעולם הבא. ואפשר לפרש שהדבר נאמר ברוב המקרים. ניקח לדוגמה מצווה כמו מצוות כיבוד הורים, אשר על דרך הפשט - נאמר כי היא מאריכה את חייו של האדם בעולם הזה, אך יש בהם גם רמז לחיי העולם הבא, שהם חיי נצח שאין להם סוף. הגמרא מספרת על בן אחד שקיים את מצוות אביו, וטיפס על העץ לקיים מצוות שילוח הקן, אך נפל ומת. חז"ל השיבו מספר תירוצים על מקרה זה, והראו שהיו חשבונות שמים פרטיים ומיוחדים עם אותו הבן, שמנעו את אריכות חייו למרות המצוות שקיים. ניתן להבין מדבריהם שבאופן רגיל - מצוות כיבוד אב ואם אכן מאריכה את החיים בעולם הזה - רק ישנם מקרים פרטיים ונדירים שמונעים הטבה זאת.

למה הדבר דומה? לחייל ששואל את מפקדו בקרב: "מדוע אני צריך לחבוש קסדה? הרי יש חיילים שחבשו קסדה ונפגעו בראשם למרות זאת!" - שאלתו כמובן לא הגיונית. הקסדה מגנה על הראש ברוב המקרים, בדרך הטבע הרגילה, אך ודאי שיש מקרים של פגיעה ישירה ויוצאת מן הכלל, שבהם אף קסדה לא תעזור. 

באופן דומה, מצוות מזוזה מגנה על הבתים ברוב המוחלט של המקרים, כמו שמצוות כיבוד אב ואם מאריכה את החיים של רוב האנשים שמכבדים את הוריהם, אך ישנם מקרים היוצאים מגדר הרגיל - חשבונות שמים מיוחדים עם אותה נשמה - אשר אינם מבטלים את הגזירה. גם במקרה של צדיקים, בדרך ההשגחה הרגילה אין הם מגיעים לחרפת רעב ומוגנים יותר מכל האנשים מלהגיע למצב של רעב.

בברכה,

דניאל בלס