אגדות

בס"ד

שלום וברכה,

סיפורים אלה ודאי לא נאמרו כפשוטם, שהרי אנו מדברים כאן על גדולי עולם, שכל מחשבותיהם ומעשיהם היו מדוקדקים לפי התורה. גם סיפורים שנדמים לנו פשוטים מסתירים בתוכם עומק רב עד מאוד.

"ר' יוחנן זקן היה, וגבות עיניו כיסו את עיניו. ביקש מתלמידיו להרים מעט את גבותיו כדי שיראה את רב כהנא. עשו כן, וראה אותו. אך מכיון ששפתיו של רב כהנא שסועות היו, חשב רבי יוחנן כי רב כהנא מגחך עליו וחלשה דעתו, וכיון שכך נסתלק רב כהנא מיד מן העולם. אחר כך נודע לר' יוחנן כי רב כהנא לא גיחך, ורק שפתיו שסועות היו, והלך למערת קבורתו. כשהגיע למערת הקבורה, ראה נחש סוגר על פתח המערה. אמר לו: פתח פיך ויכנס הרב אצל התלמיד. לא פתח. אמר: יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. אמר: יכנס תלמיד אצל רב, ופתח. ביקש רבי יוחנן רחמים, וקם רב כהנא לתחיה" [בבא קמא קיז, א]. 

כפי שתוכל לראות מהסיפור, ר' יוחנן לא ביקש לפגוע ברב כהנא, אלא הצער שהצטער (אפילו בשוגג) גרם למידת הדין שהמיתה את רב כהנא (מידת הדין תלויה ועומדת על כל אדם תמיד, שהרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכאשר רב גדול מקפיד, הרי מידת הדין פוגעת כי אין זכות שתציל נגדה).

למרות שהיה מדובר בשוגג, ור' יוחנן לא הרגו בידיים ואפילו לא קיללו אלא כך גילגלו הכל משמים, למרות כל זאת הצטער ר' יוחנן על ר' כהנא וביקש לתקן את המעשה שנעשה, אלא שאז זימנו לו משמים נחש שדרש ממנו לתקן תחילה דקדוק במידת הענווה כלפי רב כהנא, ורק כאשר אמר ר' יוחנן "יכנס הרב אצל התלמיד" (כלומר התבטל לפניו) אז ניתנה לו הרשות להתפלל בעד רב כהנא ולהחיותו.

 שמשון הנזיר לא הלך עם אשה נוכריה ולא נקם בפלישתים בעבור כבודו או הנאתו, אלא במטרה לפגוע בפלישתים שהצרו את ישראל. בדרך זו חשב לפגוע בכבודם ולנקום בהם, אלא שלמרות שכוונתו היתה טהורה הוא נשבה אחרי דלילה והיא הצליחה להטעותו ולהפילו.  ראה כאן הרצאה על שמשון ומעשה דלילה:

 https://www.hidabroot.org/video/55389

בברכה,

דניאל בלס