תענית דף י"ח,א`

שלום וברכה

הדיון בסוגיא שם לגבי ימים טובים הכתובים במגילת תענית, שמלפנים בישראל לפני חורבן בית המקדש השני היו חוגגים כעשרים ימים במהלך השנה לציון ישועות וניסים שעשה עמנו הקב"ה, [בהמשך הזמן בטלו אלו החגים], החגים היו מצויינים בכך שהיה אסור להתענות ולהספיד בהם, ולא עוד אלא שגם ביום שלפני החג ויום לאחרי החג גם כן היו אסורים בתענית. ושם נאמר כי מיום ראש חודש ניסן קבעו יום טוב למשך שמנה ימים על שם שבאותם ימים ניצחו חכמי ישראל את הפורשים מהתורה בענין מסויים.

ועל כך תמהה הגמרא במה מתבטא התחלת המועד מראש חודש, הרי ראש חודש בין כך אסור בהספד ותענית, ועל זה השיבה הגמרא שזה נוגע לגבי היום האחרון של חודש אדר שלפני ראש חודש ניסן, שנאסר בהספד ותענית לנוכח היום טוב החל למחרת בראש חודש. ולפיכך ציינו את המועד מראש חודש עצמו בכדי לאסור את יום שלפני ראש חודש בתענית והספד.

ועל זה שאלו מהברייתא המספרת על יום כ"ח באדר שהוא בעצמו יום טוב לעם ישראל: "בְּעֶשְׂרִין וּתְמַנְיָא בַאֲדָר, אָתָא בְשׂוֹרְתָא טַבְתָּא לִיהוּדָאֵי [הגיעה בשורה טובה לעם ישראל]- דְּלָא יְעִידוּן מִן אוֹרַיְיתָא [שאינם צריכין להתבטל ממצוות התורה], שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל - שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיְּחַלְּלוּ שַׁבָּת. מַה עָשָׁה יְהוּדָה בֶן שַׁמּוּעַ וַחֲבֵרָיו? הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ. אָמְרָה לָהֶם, בּוֹאוּ וְהַפְגִּינוּ בַלַּיְלָה. הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַלַּיְלָה, אָמְרוּ, אִי שָׁמַיִם, לֹא אֲחֵיכֶם אֲנַחְנוּ? לֹא בְנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ? וְלֹא בְנֵי אֵם אַחַת אֲנַחְנוּ? מַה נִּשְׁתַּנֵינוּ מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁאַתֶּם גּוֹזְרִין עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת? - וּבִטְלוּם. וְאוֹתוֹ יוֹם עֲשָׂאוהוּ יוֹם טוֹב". ואם כך הרי יום כ"ט באדר נאסר ממילא בתענית מכח שהוא יום שאחרי כ"ח באדר.

וא"כ שוב אין צורך לציין יום טוב בראש חודש ניסן בכדי לאסור את היום שלפניו שהוא יום כ"ט באדר, שהרי יום כ"ט באדר הוא אסור בהספד ותענית עקב כך שהוא יום שאחרי יום טוב, ומה מתווסף בו מכח זה שהוא גם יום שלפני יום טוב, וחזרה השאלה למה הוצרכו לציין את המועד מראש חודש ניסן???. ועל זה משיבה הגמרא שני תירוצים. א. שלעתים [בזמן שהיו מקדשים על פי הראיה] חודש אדר מלא, ואז יש יום נוסף, כח אדר, כט אדר, ל` אדר, ורק אח"כ חודש ניסן. ואז מקבל משמעות הציון של היום טוב מראש חודש ניסן. שהיום טוב החל בכ"ח באדר משפיע על יום כט באדר שלמחרת. והיום טוב החל בראש חודש ניסן משפיע על היום שלפניו שהוא ל` באדר. ב.

התירוץ השני מסביר שגם בשנה רגילה בו היום האחרון של אדר הוא הכ"ט בו, יש השפעה על יום כט מכח היום טוב שלמחרת בראש חודש ניסן, שמכח היותו יום שלאחרי כ"ח באדר הוא לא היה נאסר גם בהספד, אלא רק בתענית, ועקב כך שיום כט באדר נמצא בין שני ימים טובים, כ"ח באדר מכאן וראש חודש ניסן מכאן, עשו אותו - את הכט באדר - כיום טוב עצמו לאסור בו גם הספד, ובכך מבינים כבר למה הוצרכו לציין את חג הניצחון על עוקרי התורה מראש חודש ניסן עקב כך שהוא משפיע על יום שלפניו לעשות אותו כיום טוב ממש בהיותו בין שני ימים טובים. אל תהסס לשאול שנית, אם אין די בהסבר זה.

בהצלחה - מנשה ישראל