מה דעת רבני הידברות על לימודים במכון מאיר

שלום וברכה,

אין מקום להשוואה.

בלימוד התורני בישיבות חיים את הגמרא, ולומדים לחשוב כמו תנאים ואמוראים, מכוונים לסברות וללימוד, ונושמים את התורה עד שהיא הופכת לחלק ממך, והשכל האנושי מתעצב לפי השכל האלוקי ונושק לו.

איני יודע למה כוונתך במושג "תפיסת המכון", אך אם כוונתך ללימוד הגמרא באוניברסיטאות, אז הרי שההבדל בינו לבין הלימוד הישיבתי הוא הבדל שבין ארץ לשמים.

בלימוד האקדמאי מחלקים את הגמרא לתקופות ולזמנים, עוסקים במוצא והתרבות של התנאים והאמוראים, כביכול מנסים לקשר בין הלימוד לבין ההיסטוריה והתרבות, לתאר את חכמי ישראל כמי שהושפעו מתרבויות אחרות או נטו לתפיסות (כביכול יאמרו על תנא אחד שהוא תמיד מחמיר, ועל תנא אחר יאמרו שהוא פימיניסט והבלים כיוצא בהם), ומטרתם להוריד את התורה לדרגת חול.

הגמרא נכתבה לאחר תקופה של 500 שנה של דיונים, אך כל דברי התנאים והאמוראים מעורבים בה באופן שנועד לייצר דיאלוג חי ופורה בין אלפי שנים שאינו נגמר לעולם, כך שהלימוד האמיתי נועד להיות מעבר למקום ולזמן מסויימים, וכמובן גם מעבר לתרבות או "אידאולוגיה" כלשהי. כמו כן, הנסיון לתאר את תכונותיהם ואופיים של תנאים ואמוראים כאילו היו אנשים פשוטים ומשוחדים בדעתם גובל בכפירה וזלזול בחכמים. 

מי שרוצה להכיר את הצוף והמתיקות והערבות של התורה הקדושה, יהיה חייב ללמוד אותה כפי שלמדו אותה בני ישראל במשך אלפי שנים, ולא יסטה מדרך הלימוד המקורית שהביאה את התלמוד לעולם.

היהודי שעסקו בתורה לא יביט בלימודו על תנאים ואמוראים מלמעלה, ובוחן אותם כפי שבוחנים דמויות במחזה של שייקספיר, אלא מביט על התנאים והאמוראים כשרפי מעלה כמורים ומחנכים. הלומד האמיתי מבקש ללמוד מהם תורה, ועל ידי לימודו בגמרא הוא רוכש את הידע והכלים שמאפשרים לו לכוון לדעת החכמים, ולקבל מהם דעת של תורה.

בברכה,

דניאל בלס