בריאה

שלום וברכה,

גוף האדם לאחר מותו מתפורר לאחר שנים רבות לעפר ואפר, עד שלא ניתן לזהותו באדמה. לכן הגוף נברא מעפר - שאליה הוא חוזר. עובדה אשר מזכירה לנו כי חיינו בעולם הזה הם זמניים, ויש לנו תפקיד ומטרה בתוך גופנו - אשר ישוב לעפר: "עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט).

מסיבה זו, לא ירדוף אדם כל חייו אחר תאוות גופניות ויופי וממון וכבוד, שדבר לא נותר מהן. הכל שב לעפר ונשכח ונאבד באדמה. יש בכך מוסר לכל הדורות.

כמו כן, הבריאה מעפר מלמדת על טבע האדם.

יסוד העפר נחשב לחומר הנמוך והגשמי ביותר - הדומם, והשפל ביותר - הקרקע שעליה אנו דורכים. ובכך מלמד את האדם על טבעו הגופני. מכאן למד האדם שעליו להתמודד במהלך חייו עם יצרים ורצונות בהמיים של גופו הנמשך לשפלות האדמה של העולם הזה, במטרה להתגבר עליהם ולרסנם.

כי האדם למעשה מורכב משניים, מגוף ונשמה.

למרות שגוף האדם הוא חומרי ובהמי במהותו - כי הוא נברא מאדמה, מי שמפקד עליו הוא נשמה אלוקית. היא מי שאנחנו באמת. כך נאמר בתורה בפירוש, שלאחר שה' יצר את גוף האדם מעפר האדמה, הוא נפח בו נשמה אלוקית: "ויצר ה' א-לוהים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז). במותו של האדם, גופו חוזר לעפר האדמה, וחוזר להיות עפר, אך נשמתו חוזרת לאלוקים לקבל דין וחשבון על כל מעשיה:

"מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה. ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ" (קהלת ג, כא), ונאמר "כי את כל מעשה הא-לוהים יביא במשפט, על כל נעלם - אם טוב ואם רע" (קהלת יב, יד).

על כן המלחמה שלנו בעולם הזה היא לבחור בין טוב לרע, בין הנשמה לבין הגוף. אנו בוחרים האם לתת ליצרינו הבהמיים לנצח אותנו, או שולטים ביצרינו באמצעות נשמתנו האלוקית. כך לימדו חז"ל: "הרשעים ברשות ליבם. הצדיקים ליבם ברשותם" (בראשית רבה, לד, י).

האדם נברא מעפר האדמה כדי להזכיר לו את אחריתו, וכדי להזכיר לו את תכליתו.

וכן כתב אור החיים הקדוש (בראשית ו, ה):

"אכן כוונת הכתובים היא להיות כי האדם הוא מורכב מארבעה יסודות אש, רוח, מים, עפר. והם בהדרגות, הדרגה הפחותה שבארבעה היא העפר, כי הוא עכור וגס מכולם, למעלה ממנו יסוד המים, למעלה ממנו יסוד האש, למעלה מהאש יסוד הרוח, שהוא הרוחני שבכולן, ותמצא כי כל הנבראים שבעולם הגם שכולן מארבעה יסודות בראם, עם כל זה כל בריה עיקר בניינה מיסוד אחד, והוא יסוד היסוד, והג' סניפים לו. יש בריה שעיקר יסודה הוא המים כדגים הגדילים במים ויש שעיקר יסודה מן הרוח כעופות... והן האדם, יסוד שעליו נבנו בו היסודות, הוא יסוד העפר דכתיב (לעיל ב, ז): 'וייצר ה'... את האדם עפר מן האדמה', שהוא יסוד הגס והעב שבארבעה יסודות, ולזה ישיבתו ומנוחתו באדמה, ולא יסבול דירה במים ולא באויר ולא באש. ועשה ה' כן לסיבות הרבה, ואחת מהנה כי הוא הסולם אשר בו עולות המדרגות ממטה למעלה, והמדרגה התחתונה היא יסוד העפר, וצריך להיות בארץ. ואם היה נבנה יסודו מן השלושה [יסודות] האחרים, הרוחניות בערך העפר לא היתה הכוונה שלמה בבריאתו, והמשכיל יבין כי הוא סוד הבירור והבן".

בברכה,

דניאל בלס