חברה והשקפה
למה להימנע מעבירות אם יש אפשרות של חזרה בתשובה?
- י"ט חשון התשע"ז
שאלה
כבר הרבה זמן שמציקה לי השאלה: מדוע להימנע מעבירות אם יש אפשרות לעשות תשובה?
זאת אומרת ידוע לי כמובן שהבורא ציווה שלא לעשות, אבל בפועל בשעת ניסיון לעבירה אני אומר לעצמי הרי אחר כך אני יעשה תשובה והיא באמת תהיה מכל הלב .
וידוע לי גם המשנה שאומרת שכל האומר אחטא ואשוב אין מסייעין אותו לעשות תשובה, אבל זה עדיין לא מהווה עבורי סיבה להימנע מהעבירה בשעת ניסיון.
למעשה אני צריך הסבר טוב שיתיישב על ליבי, ויעזור לי להימנע מהעבירה בשעת מעשה אפילו שיש אפשרות לעשות תשובה
תשובה
לכבוד השואל,
סליחה על האיחור בתשובה.
מה שאתה צריך להבין זה למה הבורא אמר לנו שלא לעשות עבירות.
הרי הבורא יתברך הוא טוב ומטיב והוא ברא אותנו רק לתת לנו טוב; ואם כן מה זה שהוא מצוה אותנו להימנע מדברים כאלו או אחרים אשר נרגשים לנו כטוב?
התירוץ הוא כי הבורא רוצה לתת לנו הטובה הכי גדולה שיש, ששוה הרבה הרבה יותר מאשר ההנאה הקטנה שלפנינו.
אבל כדי לזכות ולקבל את הטובה הכי גדולה, אז חייבים אנו משום כך "לעשות משהו" בשבילו יתברך. [אנו מציגים את זה כאן כעובדה; אנחנו לא נכנסים בתשובה זו למה . זה מוכרח שאנחנו צריכים "לעשות משהו" בשבילו יתברך.(אבל גם הסיבה לזו איננה מסובכת, והיא הגיונית ומתקבלת על דעת כל אחד)]
מה שאנו "עושים בשבילו", היינו, שהוא שולח אותנו לעולם הזה, "עולם" ההסתר, שאנחנו לא רואים אותו בבירור, והוא נותן לנו רשות לעשות כל מה שאנו רוצים; והוא אומר לנו, "אבקש מכם בבקשה, לעשות טובה בשבילי - למען שם קדשי, אנא תימנע עצמכם מן הפעולות הבאות (שהן ה"עבירות").
ואם אתה בכל זאת עובר על מה שהוא ביקש במיוחד ממך, אע"פ שתעשה תשובה אח"כ, אם לא מנעת את עצמך מלכתחילה מן העבירה אין אתה מראה שאתה "עושה משהו בשביל הבורא" - אלא להיפך, אתה מראה שהחשבון הראשון שלך זה תמיד עם עצמך ולהשביע את רצוניך; ורק אח"כ אתה בא כאילו מאחורה ו"מפייס" כביכול את הבורא בתשובה - וגם זה, רק בכונה כדי שאתה תקבל עוד יותר הנאות עולם הבאבשביל עצמך!!
הרי שאין זה נקרא ש"עושה משהו" בשביל הבורא יתברך.
ויהי רצון שנזכה לעשות רצונו יתברך כאן באמת, כדי שנזכה אח"כ לטובות ולהנאות הכי גדולות שיש - אשר כל טובות עולם הזה פעוטים ואפסיים מולו.
בברכה,
רב נחום
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il