עשו

ס"ד

שלום וברכה,

אין מקום להשוואה ביניהם, כי עשיו לא הלך בדרך ה':

- עשיו זלזל בבכורה כפי שמעידה התורה, והיה מוכן להחליף אותה בשביל נזיד עדשים. כך נאמר עליו: "ויבז עשו את הבכורה" (בראשית כה, כח).

יעקב לעומת זאת כיבד את הבכורה עד מאוד, ביקש אחריה ועשה כמצוות רבקה אמו כדי לקבלה. הוא נאלץ לנהוג במרמה רק משום שידע כי עשיו אינו אדם ישר ולא יכבד את הבטחתו במכירת הבכורה.

- לאחר שיעקב לקח את הבכורה שקנה, עשיו חש מרומה וקבע בלבו לרצוח-נפש את אחיו, דם מדמו ובשר מבשרו! אלמלא הקב"ה כיוון את הדברים כך שתהיה לעשיו הצלחה חומרית בעולם הזה וכן שיעקב יצליח לפייסו במתנות - היה עשיו רוצח את יעקב. וכי יעלה על הדעת אדם צדיק שיהיה מוכן לרצוח את אחיו? אדם מאמין בוטח בקב"ה שעושה הכל לטובה, ואינו רודף, שהרי "האלוקים יבקש את נרדף" (קהלת ג). כמו כן, עשיו ככל הנראה גם לא האמין בשכר ועונש לאחר המוות, שכן הוא המתין עד מות אביו כדי לרדוף את יעקב, כביכול לא חשש מהסבל הרוחני שיגרום לנשמת אביו בעולם הבא. כל מעשיו היו אפוא חיצוניים.

יעקב לעומת זאת יצא לגלות, הוא עבד שבע שנים בענווה אצל לבן, העשיר אותו, ואף לאחר שרומה על ידו - המשיך ועבד עוד שבע שנים עבורו בשביל רחל. אך מעולם לא חשב לנקום בלבן. יעקב בטח בקב"ה שעשה הכל לטובה, ובכל מעשיו היה רודף שלום ולא איש מלחמה. יעקב היה עניו גם כלפי לבן הרשע וגם כלפי אחיו עשיו, כפי שמסופר: "והוא עבר לפניהם, וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" (בראשית לג, ג). יעקב השפיל את עצמו כדי להשיג שלום עם אחיו.

- לעומת זאת עשיו היה איש מלחמה ונקמתו לא ידעה גבול, הוא יצא אל יעקב אחיו עם 400 חיילים כדי להורגו. עשיו בא עם כמות גדולה כל כך של אנשים כדי לרצוח גם את כל שבטו של יעקב - את נשותיו וילדיו הקטנים במטרה שלא להשאיר ממנו זכר, כפי שמעיד הכתוב: "וישובו המלאכים אל יעקב לאמור, באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות, ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (בראשית לב, ז).

 עשיו לא התרצה מבקשת פיוס ודברי אמונה, אלא ממתנות חומריות שקיבל ומן הכבוד הרב שעשה לו יעקב כאשר השתחווה בפניו הוא וילדיו. עשיו חש שהוא עשיר גאה וחזק מיעקב, ועל כן התפייס עמו.

- עשיו נשא את בת ישמעאל רק כדי לרצות את אביו, ולא בגלל שראה דופי להתחתן עם עובדת עבודה זרה. לכן נשא גם נשים אחרות קודם לכן כפי שנאמר עליו: "עשו לקח את נשיו מבנות כנען, את עדה בת אילון החיתי ואת אהליבמה בת ענה" (בראשית לו, ב).

נשותיו היו עובדות עבודה זרה כפי שמבאר הרמב"ן (שם): "היא בשמת בת אילון ונקראת בשמת (לעיל כו לד) על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודה זרה ואהליבמה היא יהודית אותו רשע כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו".

לעומתו יעקב נדד כדי לקחת לו בת מבני שם, ועבד לשם כך במשך 14 שנה, ולא לקח אף אשה כנענית. יעקב עשה זאת לא כדי להראות טוב בעיני אביו ואמו, אלא באמת ובתמים מאחר שהכיר בחשיבות ההליכה בדרך ה' כפי שהדריכו אביו. לעומת זאת אחיו עשיו עשה זאת מסיבה חיצונית בלבד, רק כדי להראות טוב בעיני אביו: "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וילך עשו אל ישמעאל, ויקח את מחלת בת ישמעאל" (בראשית כח, ח).

- עשיו לא הלך בדרך אברהם ויצחק שהאמינו ב-ה' והפיצו את האמונה בו יתברך, ועל כן אינו מיוחס אחריהם. עשיו בחר את חיי העולם הזה, וגם מקצועו הגס כצייד יכול להעיד על כך. 

יעקב לעומת זאת למד בישיבת שם ועבר, וגם כשהיה אצל לבן עשה נחת רוח לבורא עולם ולא חטא כפי שנאמר במדרש: "עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים" (רש"י בראשית לה, ב). יעקב זכה לנבואה, התגושש עם מלאכים, הקים את המזבח בבית-אל, ובכל מעשיו היה איש אמונה ונאמן לקב"ה. עשיו לעומתו לא היה נביא ולא חיפש נבואה, אלא הסתפק בחיי עושר וכבוד.

יעקב היה צדיק וגם בניו של יעקב היו צדיקים, כפי שמגלה סיפור יהודה ותמר. ובנוגע למכירת יוסף - הרי האחים התחרטו על כך חרטה גמורה, וזאת למרות שלא רצחו את אחיהם כפי שאמר יהודה לאחיו: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו? לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו - כי אחינו בשרנו הוא, וישמעו אחיו" (בראשית לז). 

עם זאת האחים נענשו על מכירת יוסף כשירדו למצרים, וגילו על כך חרטה גמורה כפי שמעיד הכתוב: "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו... על כן באה אלינו הצרה הזאת" (בראשית מב, כא). האחים עשו תשובה כאשר לא היו מוכנים לוותר בשום פנים ואופן על אחיהם הקטן בנימין (שהיה גם הוא בנה של רחל, ונפשו היתה קשורה בנפש יעקב). יהודה היה מוכן למסור נפשו עבורו, כפי שאמר: "אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים, ועתה ישב נא עבדך תחת הנער - עבד לאדוני, והנער יעל עם אחיו" (בראשית מד, כז). בהקרבה שהיו מוכנים להקריב עבור בנימין, הם עשו תשובה על מכירת יוסף, וכך העוון כופר להם. זאת ועוד, האחים האמינו בקב"ה אמונה שלמה, וידעו שכל הקורות אותם הוא משמים: "ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמור, מה זאת עשה א-לוהים לנו" (בראשית מב, כח). הם היו מוכנים לסכן ולהקריב את חייהם עבור אביהם יעקב ואחיהם בנימין, אמונתם היתה שלמה, והם לא חיו עבור כסף וכבוד.

עשיו, בשונה מיעקב ובניו, לא הלך בדרך ה', הוא חי עבור העולם הזה ובחר בחומריות ואנוכיות. על כן, לא זכה שממנו ייצא העם הנבחר.

יעקב ובניו בחרו ללכת בדרך ה', וגם כאשר האחים חטאו - הם חזרו בתשובה שלמה וקיבלו את הייסורים באמונה. הם לא חיו עבור עצמם ולא עבור הנאות העולם הזה. על כן זכו שזרעם יקבל את התורה.

בברכה,

דניאל בלס