נצחיות ההלכה

בס"ד

שלום וברכה,

 אי אפשר להפריד את התורה שבעל פה מן התורה שבכתב. בוא נראה מישהו מסביר מה זה ציצית, ומה זה תפילין, ומה זה גט כריתות, ומה זה שחיטה, ואיך שומרים שבת - בלי חז"ל.

ראה פה:

https://www.hidabroot.org/article/70961

הקב"ה קורא כל הדורות מראש, והוא שציווה לשמוע לחכמים שבכל דור.

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם חלילה. 

התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".

בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.

חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה).

נא לקרוא בבקשה את המאמר הבא על סמכות חכמים:

https://www.hidabroot.org/he/article/2587

"תנורו של עכנאי" דווקא מוכיח שחז"ל היו נאמנים למסורת ההלכתית מדורי דורות, ולא שינו לפתע את המסורת והפסיקה על פי רמזים קבליים או חלילה על פי נביאי שקר כמו ישו. כך נאמר בתורה עצמה -

(דברים פרק ל, י"א) "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא, לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה". פירוש הדבר שיש לפסוק על פי הכרעה אנושית ולא על פי נביאים או סימן אלוקי משמים. חז"ל היו נאמנים לתורה ומסורתה, ולא חידשו בה חידושים נבואיים (או חלילה ביטלו את תוקף מצוותיה כמו אצל ישו והנצרות).

ולגבי המקרה שהזכרת -

הקב"ה ציווה בתורתו הקדושה: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות לב, ג).

בלחיצה קטנה על הבוילר היית מבשל את המים ומחלל את השבת.

השבת גדולה יותר מהנאה זמנית ואנוכית. מטרתה של התורה היא לחנך אותנו להתגבר על תאוות זמניות ואנוכיות עבור המטרה העליונה, שהיא נצחית.

יש לנו שישה ימים להתקלח. אז יום אחד "נחזיק מעמד" בשביל בורא עולם, ולא נתקלח במים חמים... מי ייתן ואלו יהיו כל ייסורנו בעולם הזה!

כמו כן, עליך להתחזק באמונה וביטחון, שהרי מי מנהל את המציאות מלבד בורא עולם? מי נתן לך את הרגשות שלך ואת המחשבות שלך מלבדו? הוא יתברך קובע מה תרגיש ומתי תרגיש, ומה יהיו ניסיונותיך, כך שדבר לא קורה במקרה. 

אמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!"

אם זימנו לך משמים שתזיע דווקא בשבת - הרי שייסורים אלה נגזרו עליך מראש בעבור עוון מסויים (אולי חוסר כיבוד הורים? אולי לשון הרע?), אז בדומה לרופא מיומן שבוחר את הרפואה הקלה ביותר, כך הקב"ה מכפר לך על עוונותיך בעולם הזה. ומתוך אהבתו אותך החליט הבורא לתת לך בתוך הייסורים גם שכר מצווה! לתת לך את האפשרות לעבוד אותו בתוך הייסורים, מתוך שתתייסר למענו ולא רק עבור ייסורך, וכך יגדיל את שכרך הנצחי לעולם הבא. הרי לא חסרים לקב"ה דרכים לייסר את האדם בעל כורחו (ע"י מחלה ח"ו או אנשים רעים), ואם בכל זאת בחר ה' לייסר אותך על ידי מצוותיו, אז פירוש הדבר שהוא אוהב אותך אהבה גדולה מאוד, ורוצה שתזכה להתקרב אליו אפילו בתוך כפרת עוונותיך.

קבל על עצמך להתחזק בשמירת השבת וקדושתה, ובעז"ה תזכה להרבה שבתות נפלאות ומענגות ללא ייסורים.

שלך בברכה,

דניאל בלס