כוונת הבורא

בס"ד

שלום וברכה,

קרא בבקשה את תשובתי, "האם האלוקות דומה למחשב חסר רגש?"

https://www.hidabroot.org/article/123667

ולאחר מכן ראה מאמר שנשלח לך במיל נפרד.

כל תכונה שיש בנו - ניתנה לנו מהבורא יתברך.

אנו חכמים - כי הבורא הוא חכם. ואנו רחמנים - כי הבורא הוא רחמן.

מידת האמת ניתנה לנו מאת הבורא יתברך, וכך גם הרצון הרוחני להתחבר אליו ולעובדו.

הבורא הוא חכם, ונתן מחכמתו לבני אדם. הוא ברא את הנשמות שלנו, ונפח אותן באפינו. הוא נתן לנו את הבחירה בין טוב לרע, את היכולת לעובדו או למרוד בו חלילה.

הבורא הוא שיצר את המוסר, את מושג הצדק והרחמים, והוא שנתן בלבנו את ההבחנה בין טוב לרע, והרצון להתחבר לאמיתתו.

למרות שאין ביכולתנו לשער גודל כוונותיו של הבורא יתברך, ביכולתנו להבין את תכליתנו - כי תכלית זו נוצרה עבורנו. על כן אמרו חז"ל, דיברה תורה בלשון בני אדם. כלומר אלוקים יורד ומדבר אלינו בשפה שלנו.

נסה לשער אבא שמדבר עם בנו בן השנתיים, למרות שהתינוק מוגבל להבינו, על כל פנים האב בהחלט יכול לדבר עם הבן בשפה שלו. כך להבדיל הבורא פונה לנבראיו בשפה ובמושגים שיוכלו להבינם.

הרציונל והמוסר האנושיים - מגיעים ממנו יתברך, ועל כן ודאי קיים קשר בינם לבינו, כי הוא יצר אותם.

כל דבר נותן רק ממה שיש לו, ולא ייתכן בורא שייתן ממה שאין לו לנבראיו. כך לדוגמה, הבורא הוא חכם ועל כן יצר מציאות חכמה ומורכבת. כח טבע אקראי לא היה יכול לייצר מציאות חכמה ומורכבת כזו.

גם האהבה והרחמים הרוחניים שאנו חשים - ניתנו לנו מאת הבורא הרוחני כדי שנתחבר אליו. ומכאן שהוא מקור כל האהבה והרחמים.

הבורא הוא לבדו האמת, ומכאן שהנהגתו היא מידת האמת.

הוא יתברך בלתי משתנה, ורצונו הוא נצחי, כך שלא ייתכן שישוב בו מהבטחותיו. "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג, ו), "נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם, כי לא אדם הוא להינחם" (שמואל א', טו, כט).

מושג הצדק מגיע ממנו יתברך, ועל כן נדע שהוא צודק. כי הוא נתן בלב נבראיו הנבונים לבקש את הצדק והאמת ממנו.

חכם אינו עושה דברים ללא מטרה, וזו תכלית החכמה - הייעוד שבה. מי שבונה מכונה ללא תועלת - לא לחכם ייחשב ויצירתו לא תהיה חכמה.

הבורא הוא ללא ספק חכם שאין גדול ממנו, ומכאן שיש תכלית לבריאה.

הבורא יצר תכלית אפילו ליתוש. אנו מסוגלים לראות שיתוש עוקץ את העור כדי להשיג חלבונית שבדם, אך לפני כן הוא מזריק אל העור סם מרדים. אנחנו מסוגלים להבין בשכלנו שפעולה זו וסם זה טבועים ביתוש על ידי הבורא כדי שיוכל הוא לשרוד ובעל החי לא ירגיש בעקיצתו.

כשם שהצמא מעיד על קיומם של מים - כך האדם השואף למשמעות מעיד על קיומה של משמעות.

כי מדוע יברא הבורא צמא - אם לא כדי להשיג מים?

ביכולתנו להביט על נפש האדם כדי להבין את התכלית שהבורא ייעד לה בעולמו. ראה:

https://www.hidabroot.org/article/872

לסיכום, אבקש שתקרא חוברת קצרה שכתבתי בשם "שיחה גורלית" (חפש בגוגל) המתארת דו-שיח עם אלוקים על תכלית הבריאה ונפש האדם. אני בטוח שתהנה.

ואני כאן בכל שאלה נוספת שתהיה לך.

בברכה,

דניאל בלס