למה הגענו לעולם?

לכבוד השואל, 

סליחה על האיחור בתשובה. 

אשריכם שאתם מתחזקים אפילו בימים אלו בזמן הזה כאשר נסיונות גדולות נמצאים. 

מרענן לשמוע על רצונכם לדעת מיסודי השקפת הדת - למה אנו נמצאים כאן בעולם. אכן מאוד חשוב לדעת את התשובה לשאלה זו. ויהי רצון שכאשר תשננו את התשובה, תקבלו יותר חיזוק הכוחות להתמודד עם הנסיונות של ימינו.

~~~

 הנה היהדות מתחילה בהנחה שיש בורא עולם אין סופי ברוך הוא שברא אותנו ואת כל העולם כולו. 

בחלק הזה לא אאריך, מכיון שמוכח מדברך שעל החלק הזה אין לך שאלה. 

עתה צריכים לענות: אז למה זה שהקב"ה ברא אותנו ? מה היה "חסר" לו כביכול?

התירוץ לזה מקובל אצלינו מכתבי האר"י ז"ל: "כדי להטיב לברואיו" - שכל סיבת הבריאה היתה בכונה אחת - רק כדי לתת לנו טובה. 

ומסביר הרמח"ל, הואיל והקב"ה הוא בעצם "טוב", ומ"דרך הטוב להטיב", לכן ברא אותנו - כי אם אין מי שיקבל הטוב, אז אי אפשר להטיב.

נמצא שכל התכלית היא שאנו נקבל הטוב.

```

ומבאר הרמח"ל בספרו "דרך השם" (חלק א', פרק ב', אות א') -  [הואיל וידענו שהקב"ה הוא בשיא השלימות] שאין הוא יתברך רוצה בנתינת הטוב לתת לנו רק מעט טוב; אלא רצונו יתברך הוא לתת לנו, לבריאות שברא, הטובה הכי גדולה שאנו נוכל להכיל בתוכינו, כלומר הטובה הכי גדולה "שאפשר להיות" - לנו כברואים. 

אמנם הטובה "הכי גדולה" הזה נמצא רק במקום אחד: בתוכו יתברך - שהוא מקור הכל. לכן רצה הוא יתברך שאנחנו נידבק בו, עד שכביכול אנחנו "נהיה אחד איתו"; ובכך נוכל לזכות  ליהנות מכל התענוגים האין סופיים שכלולים  בו יתברך, שהוא כביכול בעצמו  נהנה מהם. 

אם כן זהו התכלית: שאנחנו נהיה "אחד איתו" כביכול, ככה שנזכה ליהנות מן הטובה וההנאה הכי גדולה שיתכן שיש, אשר גובל על סף האין-סופי.

```

והדרך שהקב"ה רצה שאנו "נהיה אחד איתו" היינו על ידי שנתדמה אליו במידותינו - כי ברוחניות אין "קירוב" או "ריחוק" נגדר לפי מקום הגשמי, כי הרי אין שם גשמי. 

רק מה ש"קרוב" ו"אחד" היינו דברים שדומים בתכונותיהם הפנימית אחד לשני; ודברים "רחוקים" היינו מה ששונה בתכונותיהם הפנימית אחד מן השני. 

והנה ישנה תכונה אחת שעד כמה שננסה להידמות לבורא בכל השאר, תמיד נהיה שונה בזה התכונה מן הבורא. ואם כן זה בעצמו יגרום לנו להיות "רחוק" מן הבורא - שזהו היפך התכלית.

התכונה האחת הזאת היא, שעד כמה שננסה לתאם את כל שאר מידותינו ולעשותם כמותו יתברך (מדות האהבה, רחמנות, אמת, וכו'), מכל מקום אנחנו נישאר "רחוקים" עקב אותה המידה האחת שבנו שתמיד תשאר ההיפך הגמור מן הבורא, והיא מידת: ה"נתינה". 

כי כל מה שנמצא במציאות, נמצא כי הוא נובע מן הבורא; אם כן כל מה שיש לנו, הוא ה"נותן" לנו ואנו מקבלים את טובתו. הוא יש לו מידת הנתינה, ולנו מידת הקבלה. וכאשר ננסה להידמות אליו ולתת לו משהו, לא נוכל, כי זה בלתי אפשרי לתת לבורא עולם שהוא יתברך אין סוף איזה דבר ש"אין לו".

ואם כן, אם לא נוכל להיות גם כן "נותנים", אנחנו נישאר תמיד רק "מקבלים" וההיפך ממנו יתברך במידה זו; ובכך לא נוכל להיות "אחד איתו" וליהנות מכל הטובה שרצה הוא יתברך לתת לנו מן ההתחלה. [הסבר זו נמצא בפתיחה לחכמת  לבעל פירוש "הסולם", אות יג.] 

```

וכדי לפתור מניעה זו, ברא הקב"ה את העולם הזה. 

עולם מלשון "העלם" (רש"י קהלת (ג-יא) ), שברא הקב"ה מקום שלא רואים אותו בחוש. והוא שולח לכאן את הנשמות של הברואים ומבקש מהם:

"אנא, תעשו לי טובה קטנה. הנה רק מקום אחד בתוך כל העולמות שבראתי, ששמה לא רואים אותי ולא מכירים אותי בחוש. אנא מכם, כאשר תגיעו לשם, קודם כל, תבררו לעצמכם שאני אכן נמצא שם (שעל פי רוב זה אתם יכולים לעשות על ידי שתרגישו ממילא דרך הנשמה הקדושה שבקרבכם שאני אכן נמצא שם), ואח"כ, אני מבקש מכם, על ידי פעולתכם תגלו לכל באי עולם, שאני נמצא גם שם - גם במקום היחיד שלא רואים אותי בחוש.

"ועל ידי שתעשו לי את הטובה הזאת, בזה יהא נחשב אצלי ש"נתתם" לי משהו - כי אתם גיליתם אותי - ואני אקבל את הטובה הזאת מכם. ובכן, על ידי זה, תיהפכו ל"נותנים" ואני ל"מקבל". ועל ידי זה כבר תתדמו אלי בכל המידות, ותוכלו כבר "להיות אחד איתי", ואז ליהנות מכל התענוגים אשר כלולים במציאותי."

הרי שכל התכלית שלנו בעולם הזה, זה להפוך ל"נותנים".  וה"נתינה" שלנו נעשית בזה שאנו מגלים שהשם נמצא בלי ספק גם בעולם הזה - וזה אנחנו מגלים על ידי שאנו בונים יחס וקשר מציאותי איתו לאורך כל ימי חיינו.

```

וזוהי כוונת המצוות. אין הכונה במצוות לעשות פעולות גולמות כמו רובוט. להיפך, כל התכלית של קיומם הוא כדי שיהא לנו פעולות כאלו שנוכל למלא אותם ברגש ובנתינה ובהודאה וביחס ישיר להשם יתברך על כל החיים שנותן לנו כאן ועל כל הטובה אשר הוא  רוצה לתת לנו אחר כך. ובזה נעשה לו "טובה" של גילוי מציאותו גם בעולם הזה לעיני כל, שעל ידי כן נזכה בגמר חיינו שבעולם הזה, לבנות יחס של "להיות אחד איתו" - כדי שנוכל אח"כ ליהנות מכל הטובה הכי גדולה שיש; מאותה הטובה שהיא כלולה בו יתברך שהוא אין סופי - אשר זה כל מה שהוא רצה לתת לנו מלכתחילה. 

```

ויהי רצון שהקב"ה יזכנו להשלים את תכליתינו בעולם הזה, ושיוכלו כל ברואי העולם להכיר על ידי זה שבורא העולם נמצא גם כאן בעולם הזה, ושנזכה ליהנות מן הטובה העצומה שרצה הקב"ה לתת לנו כבר מתחילת הבריאה ולכן ברא אותנו, בב"א. 

בברכה, 

רב נחום