מדוע בני אדם נקשרים כל-כך לבעלי החיים,

בס"ד

שלום וברכה,

לפני שתקראי תשובה זו, בבקשה ראי את הסיבות שגרמו לי לחפש אחר האמת, ובפרט הדוגמה שהבאתי מן הכלב:

https://www.hidabroot.org/article/119366

"כפי שהאדם הצמא מעיד על קיומם של מים, כך האדם השואף למשמעות מעיד על קיומה של משמעות".

אלוקים ברא בעולם צמא ורעב רק לדברים שהם קיימים. בעלי חיים אינם מחפשים את "משמעות החיים" ולא קיום לאחר המוות, ומכאן שדברים אלה לא נועדו לקיומם, ואינם חסרים להם כלל.

האדם לעומת זאת נברא עם נשמה אלוקית, עם בחירה בין טוב לרע, כי מטרתו היא לחיות חיים תכליתיים של בחירה בין טוב לרע, לבחור בטוב, ולזכות להתחבר אחרי מותו לאלוקיו. כך אמרו חז"ל: "בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (פרקי אבות ו, ט).

אין רחמן יותר מאלוקים, כי הוא שנתן לנו רחמים. אלוקים נתן לאדם צמא רוחנית, כי הוא נפח באדם נשמת חיים במטרה שיקיים את תורתו ויזכה לקרבתו הנצחית בעולם הבא.

אלוקים לא נתן לבעלי החיים צמא רוחנית, כי אין זו תכליתם, כך שהרוחניות והנצח לא חסרים להם כלל בטבע קיומם. בעלי חיים מקבלים את עיקר סיפוקם בחיים אלה, ואין להם שאיפה לרוחניות ולא לחיבור עם אלוקים, ולא לחיים שלאחר המוות. כל רצונם היה ומסתכם בעולם החומרי הזה, כי הם חלק בלתי נפרד ממנו.

וזאת חשוב להבין ולזכור: בעלי חיים אינם מרגישים וחושבים כשם שבני אדם מרגישים וחושבים.

בעלי חיים פועלים על פי אינסטינקטים (תכונות מולדות). זו הסיבה שחתול לעולם לא יהיה נאמן כמו כלב.

הכלב אינו בוחר לאהוב אותך, הוא מתוכנת לאהוב אותך. הוא למעשה מתוכנת לאהוב כל בעלים שיתנו לו מזון וידאגו לצרכיו החומריים (תכונה זו מגיעה מחיי הלהקה בטבע, שבה כל הזאבים נאמנים לזכר אלפא). זו הסיבה שניתן לאלף בעלי חיים - מאחר שאין להם בחירה חופשית בין טוב לרע.

גם חתולה מסוגלת להראות דאגה עצומה לגורים שלה, ואפילו להקריב את חייה בעבורם, לרעוב כדי להאכילם, אך האם ידעת שלאחר פחות מחמישה חודשים לאחר שהגורים גדלים - החתולה מאבדת פתאום כל עניין בגוריה, ואף מסוגלת להילחם איתם על פיסת מזון?

כך הבורא יצר את הטבע, שכל בעלי החיים פועלים על פי אינסטינקטים מובנים מראש. החתולה אוהבת אוטומטית את גוריה בזמן מסויים, ואוטומטית מפסיקה לאהוב אותם בחודש אחר.

כלבים שלא אילפו אותם היטב מראים זאת, כאשר מנסים לקחת להם צלחת אוכל - הם מסוגלים לתקוף את הבעלים שלהם. כי ברגעי אכילה האינסטינקט שלהם גובר על האינסטינקט של הנאמנות - אם לא אילפו אותם היטב.

וכך פועלים כל בעלי החיים. נמלים לא למדו בבית ספר כיצד להלך בשיירה או להגן על המלכה, אלא מרגע בקיעתם יודעת כל נמלה מה תפקידה, אם לבנות את הקן, או להגן על המלכה, או לדאוג לביצים, או לאסוף אוכל לחורף. הנמלים פועלות ללא מחשבה.

ניסויים הראו שציפורים נודדות מסוגלות לעוף עד לפינלנד הרחוקה, למרות שלא למדו לעוף, ואף כאשר עצמו את עיניהם של הגוזלים. במילים אחרות, בתוך ראשם של ציפורים קיימת מפה ואף ניווט אוטומטי!

דגי סלמון עולים במעלי נהרות כדי להטיל את הביצים שלהם ולמות שם. הם ממלאים את תפקידם מרגע בקיעתם ועד מותם באופן אוטומטי ללא מחשבה או פחד ממוות.

זברה שנטרפת על ידי אריה, לא שואלת את עצמה "מדוע האריה טורף אותי" או "למה זה קורה לי". מחשבה חופשית כלל לא קיימת במוחה. היא חיה לפי תכנית קבועה ללא מחשבה עצמית, והיא נטרפת בדיוק כפי שלפני רגע היא אכלה עשב. היא אמנם מרגישה כאב, אך היא לא חושבת על הכאב. מאחר שאין לה בחירה ומחשבה עצמית - היא למעשה חלק בלתי נפרד מהטבע סביבה.

מושגים של "רחמים" או "אכזריות" אינם קיימים בבעלי חיים, והם אינם מבינים אותם. הם פועלים כפי שאלוקים הנחה אותם לפעול, והם מרגישים כפי שאלוקים הנחה אותם להרגיש.

ראי בבקשה במאמרי "האם בעלי חיים סובלים כבני אדם":

https://www.hidabroot.org/he/article/132434

לעומת זאת האדם הוא בעל בחירה חופשית בין טוב לרע, ולכן הוא נזר הבריאה. האדם קובע את עצמותו.

כלב אינו בעל בחירה, אלא חלק מן הטבע היפה והמרתק שנועד לשמחנו ולשרתנו. למרות זאת, חשוב להבהיר שבעלי חיים אינם "מציאות מדומה", אלא יצורים בעלי נפש זמנית, שהם חלק בלתי נפרד מהמציאות החומרית החיה והנושמת. למרות שאין להם מחשבה ובחירה חופשית - בעלי החיים בכל זאת מרגישים צער וכאב כפי דרגתם. התורה כידוע אוסרת לצער בעלי חיים.

בעלי החיים נבראו עבורנו, כדי שנשתמש בהם, וכמובן עלינו גם לדאוג להם, ולשמור עליהם ועל הטבע. וזו ההלכה:

"אסור מן התורה לצער כל בעל חי. ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער, אפילו של הפקר ואפילו של גוי. אך אם הם מצערין לאדם, או שצריך האדם להם לרפואה או לשאר דבר - מותר אפילו להרגן ואין חוששין לצערן, שהרי התורה התירה שחיטה..." (‏קצור שולחן ערוך, סימן קצא - איסור צער בעלי חיים ואיסור סירוס‏, סעיף א).

לסיכום:

קשר רגשי אמיתי נועד לבני אדם בעלי נשמה, אשר מסוגלים לחשוב ולבחור את הקשר הרגשי הזה.

השתדלי לא ליצור "האנשה" לבעלי חיים, גם אם את נהנית מחברתם וההתעסקות בהם.

כמו כן, אין לך מה להצטער על מותם, שהרי הם ודאי אינם מצטערים על מותם. לבעלי חיים אין כלל הבנה של מושג כמו "מוות" או חיים אחרי המוות. הם חיים רק ב"כאן ועכשיו", וכל שאיפותיהם מסתכמות בעונג חומרי וזמני.

כל בעלי החיים שגידלת בחייך עדיין נמצאים בזיכרונות שלך, וייתכן שהם עזרו לך בתקופות מסוימות בחיים, ואת צריכה לשמוח על קיומם, כי הבורא ברא עולם עשיר ומגוון לשמחנו ולעזרנו. ועל זאת צריך להודות.

2. אין איסור להחזיק בובות של בעלי חיים מכל סוג:

https://www.hidabroot.org/question/119453

https://www.hidabroot.org/question/30147

מה שנאסר הוא פסלים שנועדו לעבודה זרה.

עם זאת, יש חסידויות שבהן מקפידים להרחיק מדמויות של בעלי חיים טמאים. אך מעיקר הדין אין בזה איסור.

שלך בברכה,

דניאל בלס