איך התורה אומרת שהאדם נוצר מהאדמה?

שלום וברכה,

דבר זה אינו סותר את המדע כלל.

המאובנים שנמצאים באדמה אינם עצמות אמיתיות, אלא אבנית אשר החליפה את העצמות באדמה, וכך תפסה את צורתם (בעוד העצמות המקוריות התפוררו ונעלמו). 

גוף האדם עשוי מבשר, לאחר מותו הוא מתפרק ואכן מתפורר לבסוף לעפר ואפר, עד שלא ניתן לזהותו באדמה כלל (גם השלדים מתפוררים לעפר). כידוע, גוף שנשרף הופך מיד לאפר.

לכן גופו של האדם הראשון נברא מעפר - שאליה הוא חוזר במותו. עובדה אשר מזכירה לנו כי חיינו בעולם הזה הם זמניים, ויש לנו תפקיד ומטרה בתוך גופנו - אשר ישוב לעפר כפי שנאמר: "עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט).

מסיבה זו, לא ירדוף אדם כל חייו אחר תאוות גופניות ויופי וממון וכבוד, שדבר לא נותר מהן. הכל שב לעפר ונשכח ונאבד באדמה. יש בכך מוסר לכל הדורות.

כמו כן, הבריאה מעפר מלמדת על טבע האדם.

יסוד העפר נחשב לחומר הנמוך והגשמי ביותר - הדומם, והשפל ביותר - הקרקע שעליה אנו דורכים. ובכך מלמד את האדם על טבעו הגופני. מכאן למד האדם שעליו להתמודד במהלך חייו עם יצרים ורצונות בהמיים של גופו הנמשך לשפלות האדמה של העולם הזה, במטרה להתגבר עליהם ולרסנם.

כי האדם למעשה מורכב משניים, מגוף ונשמה.

לאדם נאמר "מעפר באת ואל עפר תשוב" - כי גופו חוזר לעפר הארץ בדיוק כמו גוף הבהמה.

אולם בשונה מן הבהמה, האדם קיבל גם נשמה רוחנית. הנשמה של האדם היא "חלק אלוק ממעל", והיא עולה לקב"ה לאחר מותו. לכן רק על האדם נאמר: "וייצר ה' א-לוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים".

ואמר שלמה המלך (קהלת ג, כא): "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה. ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ". 

החלק של החומרי (נפש) של האדם חוזר לאדמה כגופם של שאר בעלי החיים, בעוד החלק הרוחני (הנשמה) חוזרת לה' לקבל את שכרה ואת עונשה. (קהלת יב, יד): "כי את כל מעשה הא-לוהים יביא במשפט, על כל נעלם - אם טוב ואם רע".

בברכה,

דניאל בלס