שאלה מנקרת לא מרפה

שלום וברכה

ברשותך, כמה שורות ממבט הסבל הכלל יהודי, ועוד כמה שורות הסבר לגבי הפרטים שסבלו [נכתב על ידי הגאון רבי אליהו דסלר זצוק"ל].

"אנו משתוממים על החורבן הנורא שפקד אותנו בדורנו, ואנו שואלים לעצמנו על מה עשה ה´ ככה ...מה חרי האף הגדול הזה. אבל נתבונן נא, כל התקופה שקדמה לחורבן הייתה זמן הקלת שעבוד הגלות מעל בני ישראל. עוד לפני מאה וחמישים שנה היה כלל ישראל כמנודים ומתועבים בין יושבי תבל, ורק בדורות האחרונים התחילו הגויים להקל את העול מעלינו ולהתחיל ולהשוות את זכויותינו למצבם הם, וכך התחילה תקופת ה"אמנציפציה". ובשנים האחרונות כבר התחילו לדבר אודות א"י ועל אפשרות נתינה לנו למקום מושב ומנוחה. אותם הגויים אשר מלפנים היינו אצלם ללעג ובוז ונחשבנו בעיניהם כפחותים שבפחותים, והרי גם אצלם ארץ ישראל היא ארץ קדושה, ועם כל זאת נתן ה´ בליבם לחשוב שיתנוה לנו.

"ברור הוא שתקופת ה"אמנציפציה" הייתה מזדמנת מאת ה´ יתברך לשמש לנו הכנה לביאת המשיח, ולצורך זה הוקל עול הגלות מעלינו. כי ההכנה לימות המשיח דורשת מאתנו עבודה רוחנית רבה כדי להגיע למדרגת הגאולה ומצב של צרות תכופות והשפלות תדירות אינו מסוגל להשגת דחף העלייה הנדרש. נמצא שההארה החדשה הזאת וההקלה במצבנו באו כדי שנשתמש בהם לצרכי הקדושה. וכיוון שהפכנו את המטרה ובמקום להכיר את הרמז מלמעלה להתכונן לגאולה מתוך שמחה והרחבת הדעת, השתמשנו במצב החדש להתערב בגויים וללמוד ממעשיהם, הרי ארבה לנו הסכנה הידועה של הכנה לקדושה שאינה באה אל תכליתה...

וזה שלא היה החורבן אלא עכשיו אף שהתהליך ההתבוללות היה הולך וגובר כבר זמן ארוך, זה מפני שהקב"ה מאריך אפו ואינו מביא את הפורענות אלא לאחר שנתמלאה הסאה ואין עוד תקווה שההשפעה תביא לידי תיקון. וכן מצאנו בבית המקדש הראשון שעמד זמן רב ועדיין היו בו עשרה ניסים אף לאחר שהעמיד מנשה צלם בהיכל.

ואם לאחר החורבן הנורא ממשמשת ובאה שוב תקופה של חסד אל לנו לשנות באולתינו אלא נכיר את הרמזים מלעילא ונאחוז בהארה לשוב בתשובה גמורה". 

ולגבי הפרטים שסבלו, יסורים כיסורי איוב, מה זה הביא לאותם אלו שעמדו בניסיון הזה, עמוקים המה דרכי אמת, עמוקים מאד, מי ימצאם, ועל כן לא ידעום רבים, אלא יחידי סגולה, אנשי אמת.

      רבים שאלו ותמהו, מה בצע במיתות הללו? איו מתוך גזירת השמד מתו, ומסרו נפשם על קדושת שמו, הלא דבר הוא. אבל הרוצחים הללו לא לאמונה דרשו, אלא להשמיד להרג ולאבד כמאמין כמומר, ולהמית את כולם על שנולדו יהודים, וכי מה ענין יש בזה? הן גם האפשרות לקדש את שמו ית´ לא ניתנה להרוגים! ואם כן על מה ולמה? תמיהה רבתי...

      אבל אנשי האמת המה ידעו פשר דבר. לא נסיון של שמד היה המכוון, ולא לקדש שם שמים לעיני העמים. אלא... דבר הקשה ממנו, קשה מכל... עבודה כבירה שאין דוגמתה... הנסיון היה לברר מי הוא זה אשר אמיתי הוא בלבו, מי הוא זה אשר יקדש את ה´ בתוך לבב עצמו, ויהפוך את לבבו כולו אליו ית´ מבלי השאר כלום, ואשר ישמח באמת ביסורי מות האיומים... ש מ ח ה  של מ ה  ש ל  א ו ש ר  ה ד ב ק ו ת. הן, זוהי התכלית היותר עליונה, זוהי... עבודת חבלי משיח.

גם תנאים ואמוראים קדושי עליון פחד לבבם אולי לא יצאו ידי חובתם בעבודת חבלי משיח, ועל כן התפללו "ייתי" - המשיח - "ולא אחמיניה" (עי´ מהר"ל שמפרש כך). ובדורנו החלש הזה, גדולינו ואנשי האמת השיגו אמת זו, ויעמדו בנסיון הנורא אשר ניסם ה´ בו, וכה דבקו בשכינה בטהרה ובאמת..., אותם אלו ששרדו כשנושאים עמם בשורות כבשורות איוב, הכחדת המשפחה כולה, ונאחזו בכל זאת באמונת אבותיהם, כמו גם אלו שמסרו נפשם במשרפות כשפסוק שמע ישראל על פיהם, הם אלו שעמדו במבחן ההיסטורי. 

      שעת בירור היא חבלי משיח, אשר יברר ה´ לו אחד מעיר ושתים כמשפחה אשר לו המה באמת. אשר עבורם העולמות נבראו, ואשר להם ינחיל חיי אמת, ואושר נצחים חלקם>בהצלחה - מנשה