גניבה ושקר כנגד כיבוד אב ואם

שלום כבוד הרב, אני נתקל במקרים רבים שבהם אחד ההורים שלי עושה עבירות של בן אדם לחבירו כנגדי כגון גניבה או שקרים ואני נמצא במבוי סתום כי מצד אחד זה פוגע בי ישירות ומצד שני אסור לי להוכיח את ההורים ואסור לי לכעוס עליהם(כי מי אני בכלל בלעדיהם). אבל ככל שאני מעביר על מידותי כך גם העבירות ממשיכות ואף מתגברות (עבורה גוררת עבירה). ויצא לי להתפרץ ולהתחצף ולהרים את הקול ואף להשתמש בכינוי גנאי כגון שקרן/ית גנב/ת. אני מרגיש שעשיתי מעשה חמור מאוד. אבל אני מבין את עניין התוכחה בגין עבירות של בן אדם למקום. אבל כשזה מגיע לחפצים אישיים שלטענתם זה שלהם מתורף היותי הילד שלהם זה מאוד כואב. אני לא רוצה שאף יהודי יקח לי חפצים ללא רשות וקך וחוצר ההורים שהם קרובים יותר וכך גם בעניין השקרים. איך אפשר לנהל אורך חיים שמכבד את ההורים כשהם משקרים לי באופן קבוע ובאופן טבעי זה גורם לי לסלוד מהם. זה ממש גורם לי לשנוא... אני אשמח לעזרה ישועה ועצות טובות ולדעת מה ההלכה תודה רבה כבוד הרב. אני בעל תשובה ולומד בישיבה כרגע. וגם בתור חילוני זה הפריע לי. ואני לא מצליח להתאפק יותר ולהעביר על מידותי. מחילה על היוהרה והגאווה אבל כך אני מרגיש.