היחס לנשים בהלכה

בס"ד

שלום וברכה,

במסכת הוריות (יג) נכתב: "עשרה דברים קשים ללימוד העובר תחת האפסר [הגמל], וכל שכן תחת הגמל [עצמו]. והעובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים, והעובר מתחת ריח רע של נבילה, והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים מ' יום, והאוכל פת שלא בשל כל צרכו". 

כך שלמעשה הגמרא אומרת שכפי שלגבר אסור לעבור בין שתי נשים, כך גם אסור לאשה לעבור ביו שני גברים. וכך נאמר גם בהלכה.

במנורת המאור (הוספות דברים שמנו חכמים במנין, עמוד 607) נאמר: "ששה דברים משכחים את החכמה - העובר בין שתי נשים, ואשה עוברת בין שני אנשים".

 ההלכה הזו זהה בין לגברים ובין לנשים. 

עלינו לזכור שצורת הכתיבה לפני 2000 שנה אינה זהה לצורת הכתיבה בימינו. כך לדוגמה, במסכת פסחים (קיג) נעשתה בגמרא השוואה בין תלמידי החכמים בבבל ובין כלבים לעניין כלשהו. האם חז"ל השוו חלילה את תלמידי חכמים לכלבים...? 

דרכה של המשנה לסכם ולקצר דברים שאינם קשורים זה לזה תחת הלכה אחת משותפת. לדוגמה יש הלכה הכוללת הלכות כלפי אשה, שוטה, חרש וקטן (ילד) וכוללת את כולן בהלכה אחת, למרות שאין כמובן כל קשר בין ילד ואשה נורמליים לבין שוטה. הקשר הוא במכנה ההלכתי המשותף בלבד (האשה פטורה ממצווה כלשהי כמו הקטן והשוטה לעניין הלכתי כלשהו). לעיתים הגמרא מונה סדרת הלכות שונות מבחינה חיצונית רק מכיוון שיש להן מכנה הלכתי משותף או שכולן נאמרו על ידי תנא או אמורא אחד.

מכל מקום, היהדות מכבדת את הנשים מאוד.

עוד בתנ"ך אנו מוצאים שהקב"ה אמר לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כא, יב), ומכאן למדו חז"ל ששרה אמנו עלתה על אברהם בנבואה! 

היהדות מספרת לנו על נביאות וצדיקות כמו שרה אמנו, דבורה הנביאה, אסתר המלכה ועוד. כמו כן היהדות היא הדת היחידה שמתחשבת בדעתה של האשה להינשא (אינה מתירה להשיא אשה נגד רצונה), הדת היחידה שקבעה כתובה לאשה, הדת היחידה שדרשה הלכות מהגבר כלפי אשתו - לדאוג לה לדירה וביגוד ומזונות ואפילו תכשיטים, הדת היחידה שדורשת מבעל לכבד את אשתו ולהזהר בכבודה. לכן בבית יהודי אמיתי בעל לעולם לא ירים את הקול על אשתו ולא ידבר אליה בחוצפה, אלא מתייחס אליה כמלכה. מסופר על ר' אריה לוין שיום אחד הלך לרופא עם אשתו, ואמר לרופא: "דוקטור, הרגל של אשתי כואבת - לנו"!

היהדות מלמדת אותנו שגבר ואשה הם למעשה שני חצאי נשמה שירדו לעולם, כמו שנאמר בתורה בפירוש: "זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם" (בראשית ה, ב). האיש והאשה נקראים ביחד בשם "אדם". אמרו חז"ל שגבר ללא אשה אינו קרוי אדם. בעולם הבא חוזרת נשמת הגבר להתאחד עם נשמת האשה, כי הם נשמה אחת.

חשוב להדגיש שהתורה לא נכתבה על ידי אדם, גבר או אשה, אלא על ידי בורא עולם. אשר יודע ומכיר את בני האדם שברא, ונתן להם את הוראות היצרן הטובות ביותר לתיקון נשמותיהם.

התנ"ך מתייחסים לנשים כבני אדם, ולכן היו אף נביאות בישראל (שרה אמנו, דבורה הנביאה, חולדה הנביאה), ובחג פורים הקרוב אנו חוגגים את נס ההצלה שנעשה על ידי אסתר המלכה. אמרו חז"ל שבזכות צדיקותן של בנות ישראל נגאלו בני ישראל ממצרים, ועוד ישובו להיגאל באחרית הימים!

התורה מאוד התחשבה באשה, ומכיוון שנשים דואגות למשפחה והילדים שלהן ומטפלות בהם, על כן פטרה אותן התורה ממצוות רבות שהיו מקשות את חייהן.

מסיבה זו נשים לא התחייבו בלימוד תורה, למרות שהן מקבלות שכר על שמיעת שיעורי תורה, ואף משתתפות בשכר לימוד התורה של בעליהן (רבי עקיבא אמר על לימוד תורתו: "שלי ושלכם - שלה הוא" - כלומר של אשתי).

חשוב לצפות בהרצאה חשובה זו על מעמד האשה ביהדות:

https://www.hidabroot.org/video/60793

בברכה,

דניאל בלס