לאן נעלמו למעלה ממאתיים שנים?

בס"ד

שלום וברכה,

יש לנו 24 ספרי תנ"ך שמתעדים כל תקופה ותקופה בהיסטוריה היהודית מדור המדבר ועד חורבן בית המקדש השני. ייתכן חוסר הבנה מדוייק של ההיסטוריה, אך לא "השנים החסרות".

אין זה נכון לחשוב שיש "חור" בהיסטוריה. היות ויש לנו את שמות כל האישים שפעלו לאורך 3300 שנה בישראל, וכל האירועים שקרו בזמן הזה. תלמידי החכמים שבדור והאירועים שקרו בתקופתם - לא נעלמו מאיתנו, כך שאין אף "חור" בהיסטוריה היהודית.

מה שכן, עשוי להיות חוסר סנכרון של ההיסטוריה. דבר שנובע מכך שבעמים השונים היו סופרים את השנים בצורה שונה מאשר בישראל. כגון צורת הספירה והתאריכון המצרי - שהוא שונה בתכלית מזה של בני ישראל, וגורם לחוקרים להרבה מאוד מבוכה במיקום עם ישראל בתוך ההיסטוריה של מצרים (חפש בגוגל ערך "וליקובסקי").

מכיוון שהעמים שחיו בתקופת בית המקדש הראשון והשני - נכחדו ואינם, גם התאריכים והשנים שבהם השתמשו נשכח מאיתנו, וכיום נתון לפרשנויות של חוקרים.

הבעיה היא שהיו גם הרבה מלכים גויים שנקראו באותם שמות בדיוק, או בשמותיהם של האבות שלהם. דבר זה יוצר מבוכה שכן התנ"ך מציין את מלכי הגויים בשמותיהם המקובלים בתקופתם, ושאינם ידועים בתקופות הבאות. כך לדוגמה, אחשוורוש הוא שם שנשכח בהיסטוריה, והמלך המזוהה בשם זה הוא חשיארש הראשון.

היהודים שחיו מאות או אלפי שנים לאחר המאורעות הללו, התקשו בעצמם לברר לאילו מלכים גויים בדיוק הם מיוחסים, ודבר זה יכל לגרום לפער שבו דור שארך 40 שנה נחשב לשנים ספורות.

ראה בוויקיפדיה ערך "השנים החסרות":

"ההשוואה בין הכרונולוגיה המסורתית לכרונולוגיה המדעית מעלה פער של כ-165 שנה. לפי סדר עולם רבה, בית המקדש השני עמד על תלו במשך 420 שנה. חורבן בית שני אירע בערך בשנת 70 לסה"נ, ומכאן שהמקדש השני הוקם ב-350 לפסה"נ. כיוון שגלות בבל נמשכה על פי הכרונולוגיה המסורתית 70 שנה בלבד, עולה כי חורבן בית ראשון אירע בשנת 420 לפנה"ס. ואולם, מלכות בבל, שהחריבה את בית המקדש על פי הדיווח המקראי, נעלמה מן העולם קרוב למאה ועשרים שנה קודם לכן (הכיבוש הפרסי אירע בשנת 539 לפנה"ס). התיארוך המקובל בקרב היסטוריונים לחורבן הבית הראשון הוא 586 לפנה"ס. קיים אפוא פער של כ-166 שנה בין הכרונולוגיות השונות‏[18]. הבעיה הוטלה לחיקה של האימפריה הפרסית, שלפי הכרונולוגיה המקובלת התקיימה למעלה ממאתיים שנה (539 -331 לפנה"ס), ולפי סדר עולם - 52 שנה בלבד. המדרש מתארך את התקופה הפרסית באופן מינימליסטי, לפי מלכי פרס המוזכרים במקרא בלבד. כמו כן, בהתאם לברייתא המובאת בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג, עמוד ב, מניח המדרש שכורש דריווש וארתחשסתא הם שלושה שמות של מלך אחד."

"חיים חפץ כתב מאמר בו הוא טוען שהכרונולוגיה של חז"ל היא הנכונה ושהתיארוך המחקרי נובע מהסבר שגוי של המקורות הקדומים והממצאים הארכאולוגים. כמו כן, הרב יחיאל היילפרין בספרו סדר הדורות מסביר שהאימפריה הפרסית שלטה בכל העולם 52 שנה, והתארוך המקובל שמדבר על למעלה ממאתים שנה לאימפריה הפרסית - מתייחס למלכי פרס ששלטו בעיקר בפרס עצמה ולא בכל העולם[3]."

מכיוון שהמחקר מעריך את זמן מלכותה של פרס על פי השערה ארכיאולוגית, אין בכך קושיה אמיתית למסורת שלנו. כמו כן, אנו מתקשים לדעת כיום למה התכוונה המסורת העתיקה שלנו כאשר התייחסה לאימפריה הפרסית - האם התכוונה המסורת לאימפריה הפרסית ששלטה בכל העולם, או דווקא בזו של פרס?

בקיצור, אף אחד לא טוען שיש "חור" בהיסטוריה היהודית, אלא מה שיש לפנינו הוא טעות כלשהי בתארוך האירועים המסופרים בתנ"ך (כלומר הסנכרון הנכון של שני אירועים מקבילים - בהיסטוריה של עם ישראל לעומת ההיסטוריה המחקרית).

"חור" בהיסטוריה היה יכול להיות חלילה, רק אילו לא היינו יודעים בתנ"ך מה קרה בין שתי תקופות שונות בעם ישראל. ומידע כזה אינו חסר. יש לפנינו סדר מושלם של כל השושלות בישראל וכל האירועים שקרו בצורה כרונולוגית מדוייקת. רק התיארוך של אירועים אלה ושושלות אלה זוכה לפרשנות שלנו בעידן המודרני, כשאנו מנסים להתחקות ולהבין את צורת הביטוי שבה תיארכו הסופרים הקדמונים של התנ"ך את ההיסטוריה שלנו.

לסיכום,

אנו כמובן מאמינים בתיארוך שלנו. כי הוא מבוסס על היסטוריה שעוברת מדור לדור, ולא על השערה.

אולם - גם אם היה מוכח שהמחקר הארכיאולוגי צודק, אז הרי שפירוש הדבר הוא שהשושלת של החכמים שלנו היתה ארוכה יותר, כי לא תמיד נאמר לנו במפורש על כל אחד מהחכמים כמה שנים בדיוק הוא חי. לדוגמה, ייתכן שמרדכי חי 110 שנים, וייתכן שהוא חי 60 שנה.

בקיצור, גם במקרה הכי גרוע בסך הכל נצטרך לסנכרן את התאריכים - כדי שהשושלות של המלכים יתאימו לשושלות שלנו. אך אין כאן בעיה היסטורית מהותית.

עוד לא סיימנו את האלף השישי. יש לנו תאריך קבוע מאז בריאת העולם שאותו סופרים בכל שנה ושנה. אנו כיום בשנת תשע"ז, שהיא 5777 שנים מאז בריאת העולם.

בברכה,

דניאל בלס