סיפור אמונה

לא מצאתי היכן אני יכולה לכתוב לכם על משהו שקרה לי שנה שעברה , ושבוע שעבר כשהאזנתי לאחד השעורים של כבוד הרב זמיר כהן הכל בא על מקומו וכל שאלותי נענו יש בי הצורך לשתף אותו בסיפור אותה שנה ארוכה שעברה עליי... אז ככה קוראים לי שיר ואני בחורה בת .. אני חייה בניו... כשש שנים ונשואה מהתשיעי בספטמבר 2001 , היתי נשואה כשנה וחצי ואז כהפתעה מדהימה גיליתי שאני בהריון תודה לאל ילדתי בת בריאה. אני ובעלי אז החלטנו לקנות בית ואכן כך עשינו, הבת שלי נולדה בעשירי לספטמבר 2003 , בינואר 2004 גיליתי שאני שוב בהריון ושוב הופתעתי, שניהם לא היו מתוכננים והריי שרק קנינו ביית אז המצב הכלכלי לא היה כל כך טוב אבל עדיין היתי שמחה מאוד , הבעל שלי דאג מאוד מה יהיה אין לנו הרבה כסף והמשפחה שלו לא התלהבו מהרעיון של עוד ילד ביכלל, אני התעלמתי והמשכתי בשימחתי, באמצע אוקטובר באחד הימים היו לי כאבים חזקים במרכז הגוף אך ברור היה לי שזה לא מהרחם אלא מהקיבה , לאחר בדיקות ואולטרסאונד היתגלה שזה כיס המרה הרופא שעמד לנתח אותי אמר שלא יעשה את הניתוח אלא אם אני יסיים את השליש הראשון להריון שלי ואם הכאב שאז היה חד פעמי אך נורה מאוד יחזור אני יאלץ להפסיק את הריוני לפני הניתוח כי הוא לא ינתח אותי כשאני בהריון. רופא הנשים שלי יעץ לי למשוך עם הניתוח עד לאחר החודש השלישי ואז הוא ירגיש יותר בנוח לאשר לרופא המנתח לנתח. אני שאז היתי בשבוע החמישי להריוני לא ידעתי מה לעשות התקפות הכאב היו מתישות וגם שמה מסכן העובר כי כל התקפה של כאב היתה המון לחץ ומתח לגיף שלי. חמתי אמרה לי שכדאי לי להפיל כדי לא לקחת סיכון שמה יהיה העובר עם איזה שהם בעיות כתוצאה מההרדמה (או מה שזה לא יהיה). אחות של בעלי היא אחות ובעלה הוא הרופא משפחה שלי ויש להם קליניקה פרטית , הם גם לחצו עליי שהדרך הכי טובה היא להפיל את העובר עוד לפני הניתוח "לא כדאי לקחת סיכון". אני התחלתי להרגיש לחץ אדיר מכל הכיוונים המשפחה הרופאים הכל לחץ עליי, ואפילו אני התחלתי לחשוב על הכיוון , ישבתי עם עצמי שעות וחשבתי מה לעשות התפללתי לתשובה משמיים, לאיזה שהו סימן שיכוון אותי לתשובה , לאחר שבועיים אמרתי לבעלי שאני יודעת את שעליי לעשות התקשרתי לרופא המנתח וקבעתי תור לשבוע אחריי הוא לא התלהב מהרעיון אבל אני התעקשתי , כשהגעתי לבית החולים הם החתימו אותי על מלא טפסים המסבירים את הסיכונים ושאני מאשרת שאכן אם העובר נפגע אני לא יתבע אותם. עברתי את הניתוח וירדתי הביתה באותו היום, יומיים לאחר מכן הלכתי לרופא נשים שלי כדי להקשיב לפעימות הלב של העובר , זה היה מנגינה לאוזני, החלמה היתה לא רעה וההריון המשיך כנגד כל הסיכויים והניסיונות שיכנוע שהוא לא יסרוד, שלושה חודשים לאחר מכן ב11 ליוני זה היה 3:45 לפנות בוקר של יום שישי התעוררתי כי חשבתי ששמעתי את ביתי בוכה (היא נהגה לקום כל לילה ב 4:00 לפנות בוקר) הסתכלתי במוניטור והיא היתה ישנה , מוזר.... הנחתי את ראשי על הכר ועצמתי עניי משהו אמר לי לפתוח עניים שוב ולהביט בבעלי הישן ראיתי מין אור כתום ובוהק בחלון שמעל ראשנו הצצתי מעבר לתריס בבהלה דחפתי את בעלי שיקום ,בצעקות הבית נשרף אמרתי לו קום קום רצתי לחדר של ביתי חטפתי אותה מהמיטה חזרתי לחדרי במהירות לקחתי את הטלפון הסלולארי ורצנו למטה העשן השחור כבר היה בדרך למעלה, רצנו במהרה והצלחנו לצאת. הזעקתי את כבאי האש הם הגיעו בימהרה לא האמינו שהצלחנו לצאת הבית נשרף במהירות עצומה הרי הבתים פה באמריקה עסויים הרוב מעץ כך שהאש מתלקחת מאוד מהר הצ`יף של כבאי האש הודיע לנו שאם הינו ישנים עוד כ-5 דקות הינו מעבדים את ההכרה. לאחר התקרית הזאת כולם שוב ניסו "לעזור" לי וניסו לשכנע אותי שהעובר בטוח נפגע מהעשן שנשמתי ושההלם בטוח גם עשה לו משהו נפשי ואני אסבול אם אלד אותו, לי כבר לא היה כוח נפשי להקשיב לכל "החכמים" האילו שיודעים מה גורלו של התינוק שבביתני אבל אני אציין שוב שאכן לשבריר השנייה חששתי עליו ופחדתי שמה יהיה אם הם צודקים? אך בסופו של דבר החלטתי להשאירו גרנו אצל הוריי כחודשיים והרגשתי לא טוב המון במשך התקופה הזאת לחצים בבטן וכאבים עצומים כולם נורה חששו לשלום התינוק ושמה לא יצא פגוע מרוב התראומה שעבר. בראשון לאוקטובר 2004 עליתי לבית חולים כשהרופאים לאחר כמה בדיקות אמרו שהתינוק קטן מידי כאילו התפתחותו התעכבה, אני היתי מוכנה ללדת כבר לא יכולתי ללכת מרוב כאבים, בשעה 8 בבוקר של אותו היום הכינו אותי ללידה על מיטת בית החולים כשב 9:35 בבוקר ילדתי בן זכר בריא ב"ה במישקל 5 קילו בברית נתנו לו את שמו יוסף אדם זיסמן היום הוא בן שנה מלאו לו שנה לא מזמן והוא ילד שלווה רגוע ישן רוב הזמן ונותן לי את שלוותי, היום ישבתי בשעות הבוקר וצפיתי בשעור על הכרעת גורלות המדבר על העוברים ומהם, בדיוק הודתי לב"ע על ההחלטה שעזר לי להחליט ותודה על האוצר הזה שאין לו תחליף, לא היתה יותר אומללה ממני אם היתי מקשיבה לאותם קולות שניסו להשפיע על ההחלטה שלי. אני רק רוצה להודות לכבוד הרב זמיר כהן על הבאה האמת לציבור אל תפסיקו החומר הנלמד מעניין אנחנו פה החיים באמריקה צמאים לעוד שעורים שלך, אתה כבוד הרב העברת את המסרים בצורה כל כך יפה ונעימה לאוזן בלי אפילו קמצוץ של ניסיון לכפות מסרים כל שהם על הצופים וזה היופי שבדבר.