השם טוב ודרך הטוב להטיב האמנם?

בס"ד

שלום וברכה ידידי,

מצורת כתיבתך נדמה לי שאתה סובל מדיכאון, ומתוך דיכאון זה אתה כותב בצורה שלילית מאוד על החיים, שהרי עובדה שרוב האנשים אוהבים את העולם ואוהבים את מתנת החיים, ולא רוצים במותם. התורה ציוותה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" - אם אתה אכן סובל מדיכאון, עליך לטפל בעצמך ע"י מומחים לבריאות הנפש, ולא לדחות את הטיפול בעצמך.

קודם כל, חשוב להבהיר שרוב העולם הוא טוב, ומעיד על אהבתו וחסדיו של הבורא יתברך. בבקשה קרא שני מאמרים שכתבתי:

https://www.hidabroot.org/article/217231

https://www.hidabroot.org/article/145619

והנה 10 הוכחות שאלוקים אוהב אותך בעולם הזה אפילו כשהוא נותן ייסורים:

https://www.hidabroot.org/article/798

1. במשלי נאמר "שבע יפול צדיק וקם". הצדיק נקרא צדיק לא בגלל שהוא חוטא, אלא בגלל שהוא חוזר לקום. החטא והתיקון של החטא הוא חלק מהגבורה של הנשמה בעולם הזה. 

חשוב על הורים שמביאים ילד לעולם, ויודעים שהילד הזה יהיה חולה לפעמים, יצטנן או יקבל מכה, וגם בחינוך הם יודעים שהוא ימעד לעתים כילד - יכעיס או ינהג באנוכיות, אולי יקלל פעם אחת או יכה את חברו, כפי טבעם של ילדים. אך ההורים גם יודעים שהוא יבריא ויתבגר וילמד להיות אדם טוב ובוגר דווקא מתוך נסיונות ילדותו והחינוך שיתנו לו. עובדות החיים לא מונעות מהורים להביא ילדים לעולם, כי הם יודעים שכך טוב לילדם, ודווקא מתוך זאת הוא נבנה ויהיה חסון ובריא ובוגר בנפשו. אף הורה שפוי לא יכלאאת ילד בחדר כדי שלא יחלה ולא יחטא - כי מציאות כזו רק תחליש את גופו ותצר את נפשו.

זאת בדרך משל,

בנמשל הבורא יודע שהירידה לעולם הזה היא תכלית הנשמה ומה שיעבור אותה לגיבורה וצדיקה.

"לחם בושה" - הוא מושג שמתאר את השגת השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. והרעיון שמאחוריו הוא שהנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הנסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקירבת האלוקים. הרעיון הוא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים. כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות בבקשה את התשובה הבאה:

https://www.hidabroot.org/he/question/132674

ולאחר מכן את המאמר "למה ה' ברא סבל בעולם":

https://www.hidabroot.org/he/article/88622

אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמיתי הוא הקירבה לה', וכדי להשיג מטרה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא בשקר ודמיון. נושא זה הוסבר בהרחבה בתשובה זו:

https://www.hidabroot.org/he/article/109596

מטרת הסבל והקשיים היא כדי לתת לנשמה את היכולת להחליט בעצמה אם להתקרב לה' מתוך אהבה, ועל ידי כך היא זוכה לקירבתו באמת. אך זו סוגיה קשה, ואי אפשר למסור עליה תשובה קצרה. בקישורים שבסוף התשובה ישנה התייחסות רבה לשאלת הסבל, וההסבר מדוע הסבל נצרך כדי להשיג את מטרת הבריאה. 

2. היצר הרע הרבה פעמים מטעה אותנו לחשוב שה' מצפה מאיתנו ליותר מידי, הרבה יותר ממה שאנחנו באמת יכולים. אבל חז"ל לא תיארו לנו עולם שבו ה' מדקדק עם בריותיו במידת הדין. להיפך, חז"ל אמרו במפורש שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, ולכן ה' בראו במידת הרחמים. כבר אמרו חז"ל שאין הקב"ה מדקדק עם הבריות מעבר לכוחם והבנתם, הנה המקור לדבריהם - (שמות רבה לד, א): "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן". עוד אמרו חז"ל (בבא בתרא, דף טז, עמוד ב): "שאין אדם נתפס בשעת צערו". כלומר אין שופטים אדם בשעת צער וכעס, כי אין מחשבתו צלולה. גם בהלכה אנו מוצאים שאין דומה מי שחוטא לתיאבון למי שחוטא להכעיס. ה' מבין את בריותיו ונוהג עם כל אדם לפי דרכו ויכולתו באופן האישי ביותר. 

לחשוב את ה' לרחוק מליבנו היא עצת היצר הרע, שנועדה להרחיק אותנו מה' ולהכשיל אותנו בכעס ושנאה. הנביא אומר (שמואל א', פרק טז, ז): "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב". זה אומר ש-ה' רואה אותנו מבפנים, עמוק בתוך הלב, ולא רק מבחוץ.

אך כמו שרופא מרפא את החולה על ידי ניתוח, כך ה' מרפא את הנשמות על ידי הגיהנום, במטרה שייכנסו לגן עדן שלמים ומתוקנים. הנשמות בעולם הבא מודות על הגיהנום, בדיוק כשם שחולה מודה לרופא שמנתח אותו לתועלתו ורפואתו!

כך אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב".

 בעולם הבא אנו מבינים שהכל נועד לטובתנו, ולכן אנו מודים אפילו על הייסורים.

הקב"ה הוא אבא טוב, שבאמצעות התורה לימד אותנו את הוראות היצרן המועילים ביותר לנשמותינו, התורה מלמדת אותנו להתרחק מעבירות שיגרמו לנו סבל מיותר, ולקיים מצוות שיביאו לנו תועלת רוחנית נצחית.

 כל מי שמקיים יותר מצוות - זוכה לחיים מאושרים יותר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

וכל מי שחוטא יותר - ייאלץ להתייסר יותר לפני כניסתו לגן עדן. 

ייסורים אלה יכולים לבוא בעולם הזה (על ידי קשיים בפרנסה, זיווג, בריאות וכדו'), או להגיע לאחר המוות בגיהנום.

 אדם שעושה תשובה על החטאים שלו, יכול לכפר עליהם עוד בעולם הזה.

לא כולם רואים פני גיהנום. בפרט מי שעוברים ייסורים בעולם הזה - הוא כדי שלא יעברו ייסורים בעולם הבא. כי הייסורים מכפרים, ולכן ראוי לקבל ייסורים באהבה.

בכל אופן, כל סוג של גיהנום ניתן מידה כנגד מידה לפי מעשיו של האדם. רק ה' חוקר כליות ולב, ויודע את גודל נסיונותיו של האדם ויכולתו, ולכן רק הוא לבדו יכול להעניש בצורה הראויה והצודקת ביותר. ראה במאמרי על הגיהנום:

https://www.hidabroot.org/article/211728

3. שאלת על רשעים, אך צריך לחלק:  

יש מושג של רשע לתיאבון (שעושה חטאים לשם הנאות ומתוך חולשה), ויש מושג של רשע להכעיס (שעושה חטאים במטרה למרוד ומתוך שנאה וזלזול). יהודי שהוא רשע לתיאבון עדיין יש לו חלק לעולם הבא.

נדירים עד מאוד רשעים גמורים שלא זוכים לשום חלק בעולם הבא. רוב הרשעים בעולם אינם רשעים גמורים, ולכן ישלימו את תיקונם ויזכו לחלק כלשהו בגן-עדן. גם לרשעים גמורים ה' נותן הזדמנויות לשוב בתשובה, וגם משיב אותם בגלגול כדי שישובו בתשובה.

נדיר עד מאוד למצוא רשע גמור שיבחר להרשיע במזיד פעם אחר פעם בכל הגלגולים שבהם ירד לעולם, וימרוד באלוקים במזיד וברשעות. אך אני זוכר שלמדתי בקבלה שבאחרית הימים אותן נשמות של רשעים גמורים ימחו לגמרי, ולא ישאר מהן זכר.

4. דבר זה לא קשור לטוב או רע. אלא מה מצופה מהמתפלל. הרי כל מטרת התפילה היא להתפלל! לכן עדיף לאדם שיקום מעט מאוחר ויתפלל כראוי, מאשר יקום מוקדם וידבר בשעת התפילה ויזלזל בקדושת בית הכנסת ויפריע למתפללים האחרים.

כמובן שהטוב ביותר הוא גם לקום מוקדם וגם להתפלל כראוי. אך מי שרואה שדבר אחד בא על חשבון השני, יבחר תמיד בקדושת בית הכנסת, שהרי כל מטרת בית הכנסת היא התפילה כראוי.

מכל מקום, ה' יודע כל מה שאתה יודע ומבין, שהרי הוא ברא את שכלך וגם את חוש הרחמים שלך. פירוש הדבר שהבורא יתברך פועל בצדק מוחלט, ולא עושה טעויות. אם אדם כלשהו עשה מצווה, וגם עשה עבירה, אז הוא יקבל שכר על המצווה אך גם עונש על העבירה. והדברים אינם סותרים זה את זה. ה' יתברך יודע את לבו של כל אדם ואדם, ויכול לתת שכר נצחי לאדם שהתאמץ לקום מוקדם לתפילה, אך בו-בעת גם להענישו במידה הגיונית אם זלזל אחר כך בכבוד בית הכנסת - כמובן לפי דרגתו של המתפלל והבנתו. שהרי ה' אינו מעניש בצורה עיוורת, אלא לפי רמת היכולות וכוחות הנפש שנתן לכל אדם.

5. מדובר במשלים וציורים שנועדו להמחיש לנו בעולם הזה את השכר והעונש בעולם הבא, אך אין לנו באמת הבנה בהם. גן עדן אינו מקום חומרי של מפלי מים ואוכל משובח, אלא כמו שאמרו חז"ל: "צדיקים עומדים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". אין לנו מושג בתענוג רוחני אדיר שכזה, ולכן המשילו לנו את גן עדן באמצעות תיאור של נהרות אפרסמון וזהב וכדו'. באותה מידה אין לנו יכולת להבין את עונשי הגיהנום, שכל תיאורם החומרי נועד להמחשת העונשים. כי הנשמות בעולם הבא חוות מציאות רוחנית שונה לגמרי מהמציאות החומרית שאנו מכירים כאן. הבושה האדירה לפני בורא עולם משולה בעולם הבא לכאב מאש חומרית, והריחוק הנצחי של הנשמות מהבורא משול לכאב נורא שאי אפשר לתארו במילים - הכאב של הריחוק מאהבתו האדירה והנצחית של בורא עולם. מציאות של חושך והעדר של טוב, אשר רק ייסורים יכולים לתקן. חז"ל המשילו את הכאב בעולם הבא באמצעות ציורים ומשלים שנוכל להבין בשכלנו ודמיוננו המוחשי, אך חשוב לזכור שאין לנו שום הבנה אמיתית בשכר ועונש בעולם הבא, מלבד הידיעה הפשוטה שעל כל מצווה שאנו עושים נקבל שכר, ועל כל עבירה נקבל עונש. אך אין לנו יכולת לאמוד בשכלנו את גודל השכר הנצחי, או את גודל העונש בעולם הבא. כל אלה נאמרו רק בדרך משל וציור להמחשתם.

עלינו לזכור שכל הנשמות שמגיעות לעולם הבא חוזרות למציאותן האמיתית - מציאות רוחנית טהורה ללא גוף (ה"אני" האמיתי שלך הוא הנשמה). ובמילא הנשמה שלנו אינה דומה ברגשותיה והשגותיה בעולם הבא למה שאנו חושבים ומרגישים בעולם הזה. כאן אנו חיים בהסתר פנים ובתוך גוף חומרי ותאוות חומריות של אכילה ושתייה ופרייה ורבייה, ומחשבות אנושיות מוגבלות על טוב ועל רע. לעומת זאת בעולם הבא חוזרת הנשמה למה שהיא באמת - תודעה רוחנית טהורה שמבינה את המציאות האמיתית. ואז היא גם נזכרת בכל הגלגולים הקודמים שלה, היא מבינה את כל מה שלא הבינה בעולם הזה. הנשמה זוכה לדבר עם אלוקים ומבינה את העולם הבא, מבינה את סיבת הייסורים שעברה, מבינה את תכלית הבריאה, ומבינה שהכל הכל הכל הוא לטובתה המוחלטת ונעשה בחסד מוחלט מאת הבורא שאוהב אותה אהבה אדירה, ועושה הכל בחכמה הגדולה והמושלמת ביותר שיש, עד שלא ניתן להוסיף או להחסיר מתוכניתו דבר - כי הכל נעשה בשלמות. ולכן הנשמה בעולם הבא בוטחת בקב"ה בטחון מוחלט ואין לה שום טענה נגדו חלילה, כי בעולם הבא הכל כבר גלוי ומובן וידוע. כך אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב". 

רק בעולם הזה, שהוא עולם של הסתר פנים, יש לנו שאלות על ייסורים ועל צדק ומוסר. אך בעולם הבא כל השאלות נפתרות מאליהן. ואלוקים יודע בחכמתו ורחמנותו להעניש בדיוק כפי הצורך, ולא מעבר לצורך. הנשמה בעולם הבא חוזרת למציאותה האמיתית ויש לה כוחות רוחניים גדולים יותר מאשר העולם הזה, כך שגם יש בכוחה לספוג ייסורים ותיקון שאין ביכולתנו לעמוד בו בעולם הזה בגופנו החומרי והשברירי.

6. חז"ל דיברו על העולם הזה, ולא על העולם הבא שהוא מקום העונג האינסופי. 

הנה הסבר למאמר חז"ל "נוח לו לאדם":

https://www.hidabroot.org/article/212073

7. אם החיים האלה באמת לא היו טובים בעבורך - אז הבורא לא היה בורא אותך. כי הוא יודע את העתיד וכל מה שקורה בעולם, וברא אותך בזכות הפוטנציאל האדיר להטיב לך. הוא יתברך יודע שלבסוף תודה לו. כך אמרו חז"ל, שבאחרית הימים אפילו על הרעה יודו הנשמות ויברכו "הטוב והמטיב", כי יבינו את ההטבה שבכל דבר שקרה לנו בעולם הזה. ממש כמו אדם חולה שמתרפא אצל רופא מנתח, והוא מודה לרופא בכל לבו על הטיפול המסור בו. כך נבין שכל מה שקורה לנו בעולם הזה נועד לתיקון שלנו מכל הפגמים הרוחניים שדבקו בנו, למען ההטבה הגדולה ביותר, שהיא ההטבה הרוחנית - קירבתו של בורא עולם.

8. התאבדות היא מעשה של רצח, ומן החטאים החמורים ביותר שאדם יכול לעשות. הנה תשובה שמסבירה מדוע התאבדות חמורה יותר מרצח, ועוונה גדול כל כך:

https://www.hidabroot.org/question/216700

לקריאת מאמר שכתבתי בנושא התאבדות וסיבות נגד התאבדות, בבקשה חפש בגוגל את המשפט: "דניאל בלס למה לא כדאי להתאבד"

9. ראה בקישורים למעלה. רוב העולם הוא טוב. עם ישראל שרד 3300 שנה. השואה היתה תקופה קשה אך קצרה מאוד בהיסטוריה (5 שנים), וכך גם תקופות הרדיפות היו לעתים קצרות ובמקומות מסויימים ולא תמיד. במשך רוב ההיסטוריה עם ישראל שרד ופרח, ואנו רואים כיצד שבנו לארצנו באחרית הימים כדברי הנביאים, ועומדים לפני בוא הגאולה השלמה. ראה עוד בקישורים לעיל.

ודע שאם העונשים הזמניים הללו היו כל כך קשים, אז העונג הרוחני בגן-עדן היא כפל כפליים עד אין אינסוף. הרופא מנתח ומכאיב רק את מי שניתן להצילו ולהבריאו.

וההפרכה הפשוטה ביותר לתפיסה שתיארת, היא בעובדה הפשוטה שכל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.

הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".

מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם. 

כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.

אני ממליץ לך בחום לצפות בהרצאה מעולה הנקראת "סוד הצדק העליון": 

https://www.hidabroot.org/he/video/59204

https://www.hidabroot.org/he/video/59205

https://www.hidabroot.org/he/video/59206

עלינו להאמין שהקב"ה שהוא רחום וחנון, אשר נתן לנו את היכולת לרחם, הוא ודאי יודע כל מה שאנו יודעים, ומבין כל מה שאנו מבינים, והוא מרחם יותר ממה שאנו מרחמים, כי הוא אבי כל הרחמים, ורק ממנו כל הרחמים שלנו מגיעים. ואם בכל זאת פעל בעולמו כפי שפעל, עלינו לבטוח שזו היתה הברירה היחידה, ולא לשכוח לרגע שהעולם הזה הוא זמני, והיעד האמיתי של הנשמות היא העולם הבא.

אנשים רבים בעולם הזה דומים לילדים קטנים שרוצים עוד ועוד סוכריות וממתקים, וגם אם יסבירו להם שהסוכר הורס את השיניים ומזיק לבריאות, ויוצר תאווה לאוכל וגורם להשמנה, הילדים לא יקשיבו לכל ההסברים המלומדים הללו, כי אם ימשיכו לדרוש ממתקים ויבכו כאשר יוגבלו. גם אנו בעולם הזה דומים לאותם ילדים אשר דורשים חומריות, ולא מבינים שיום אחד נביט על הדברים אחרת מן העולם הבא, בתור נשמות, ואז נראה את גודל טעויותינו. הקב"ה מתנהג איתנו בצורה הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לעיתים נראה לנו כאילו הוא לא מתחשב בנו, הרי הוא נוהג כאב אוהב כלפי ילדיו, וכמו כל אב אוהב, הוא עושה את הטוב ביותר עבור ילדיו גם כשאינם מבינים זאת.

אם אתה אכן סובל מדכאון, ראוי שתלך ותטפל בעצמך, ואל תיתן לחרדות הדמיוניות להטריד אותך מעבודת הבורא ואהבתו. לסיום אמליץ שתקרא במאמרי "אל תתייאש":

https://www.hidabroot.org/article/2638

בברכה,

דניאל בלס